דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי ירמיה לעוו
פרק ז · הלכה יא
עשה לאגודה זו נימין של כסף ושל זהב או שכרך עליה סדין ונטלה יצא לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה והוא שיהיה דרך כבוד ודרך הידור שכל שהוא לנאותו אינו חוצץ אבל אם נתן המינין הללו בעציץ או בקדירה ונטלה לא יצא ידי חובתו. ובלח"מ הקשה דאם בלנאותו שמה לקיחה ע"י אחר היה לרבא לומר בלא לינקוט איש הושענה בסודרא דכל לנאותו אינו חוצץ כמ"ש מקודם בהאי דמגדלי שאמר רבה שיירי בית יד עיי"ש וגם בשפופרת שם לא הוי לנוי ומפרש דעת רבינו עם מ"ש בר"ן עיי"ש ובס' כפות תמרים כתב ע"ז דר"ן כ"כ בכורך על ידו ורבינו כתב בכרך על הלולב עיי"ש מ"ש הוא ז"ל בזה:
והנראה בדעת רבינו דהנה בגמ' מצינו מחציצה ומלקיחה ע"י דבר אחר ועל חציצה אמר רבא לנאותו לא שמיה חציצה דהנה אין לפרש משום דלא הוי הקפד וחציצה בהקפד תליא בכ"מ מדאורייתא רובא ומקפיד דזה לא שייך אלא בדבר שעל גופו כיון שאין מקפיד עליו בטל אגב גופא משא"כ בדבר אחר על הלולב כאן וכמ"ש בתוס' בד"ה דבעינא לחלק ברבא דלעיל בבית יד דהוי האגד בהלולב ותליא בחציצה והאי דלקיחה ע"י דבר אחר הוי בידו עיי"ש ומובן דבלולב דלא שייך שאינו מקפיד משא"כ בידו שייך שאין מקפיד וע"כ בלנאותו שאין חוצץ טעמא אחרינא משום דלעשות לנוי ממצוה דזה אלי ואנוהו וא"כ הוי מגוף הלולב כמ"ש ברש"י שם בד"ה שיירי דקסבר שאין האגד מהמצוה עיי"ש דמזה מה שלמצוה לא שמיה חציצה. אבל מטעם לקיחה ע"י דבר אחר דהוי על גופו לא מהני ולא שייך לנאותו וכמ"ש בר"ן הכל מטעם לקיחה ע"י דבר דומה למה שאמרו חציצה בלולב אלא מאי דהוי בהלולב נקרא חציצה ומאי דעל גופו מקרי לקיחה ע"י דבר אחר וכל דשייך דהוי טפל או לידו בכרך בידו או טפל להלולב בכרך בהלולב לא שמיה לקיחה ע"י ד"א וחציצה עיי"ש וברשב"א:
ובלשון רבינו נראה דבראשונה כתב "עושה לאגודה וכו' או שכרך עליה סדין ונטלה יצא" בזה אמר דלא שמיה חציצה בכה"ג שכרך בהלולב ואח"ז כתב "לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה" ולא קאי למעלה אלא בפ"ע בכה"ג להיפוך שכרך ע"ג ידו מקרי ג"כ לקיחה ואח"ז מפרש בתנאי בזה "והוא שיהיה דרך כבוד ודרך הידור שכל שהוא לנאותו אינו חוצץ" וקאי על מ"ש בראשונה מענין חציצה בכרוך על הלולב וסיים אבל אם נתן את המינין האלו בעציץ או בקדירה ונטלה לא יצא ידי חובתו. הנה האי דדרך כבוד והידור קאי על תרוייהו אלא בהיכא דשייך חציצה צריך דרך כבוד דוקא והיכא דשייך לקיחה ע"י ד"א צריך שלא יהיה דרך בזיון כדאיתא בסוכה מ"ב ואם כן לפ"ז גם רבינו י"ל דמפרש כהר"ן ומדבר משניהם בכרוך על ידו וכרוך על הלולב:
ויש לעיין קצת דאמרינן שם שאני התם כיון דחברו כגופו דמי למה לא נאמר כן בלולב באגודו לענין חציצה דהוי כגופו ואולי לחלק ויש לעיין ואולי י"ל דשם החבור הכרח למצוה שא"א בלעדי באופן הנאמר שם משא"כ בלולב שא"צ אגד וצ"ע דמשום נוי למצוה לכתחילה באגד וי"ל דעכ"פ יש לדחות ולחלק בין המוכרח ולמצוה ומדחינן כן ולמסקנא י"ל דלא אמרינן לחלק בין חיברה או לא: