דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה יב
העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית הדלה עליה האילנות ובדיהן וסכך ע"ג ואח"כ קצצן אם היה הסיכוך הרבה מהן כשירה ואם לא היה הסיכוך שהיה מתחילתו כשר הרבה מהן צריך לנענע אותן אחר קציצתן כדי שתהיה עשויה לשם סוכה. ועי' בהמ"מ וכ"מ ובגמ' לא שנו אלא באילן שצלתה מרובה מחמתה אבל חמתה מרובה מצלתה כשירה וכי חמתה מרובה מצלתה מאי הוי הא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר א"ר פפא כשחבטן וכו':
ובפי' כשחבטן ארבעה פירושים רש"י פי' השפיל ענפיו למטה מעורבין על סכך כשר ואין נראין בעין וסכך כשר רבה עליו ומבטלה דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא וכדתנן במשנה י"א אם היה סיכוך מרובה מהן כשירה וכו' עכ"ל וע"ע מ"ש על המפרשים כשחבטן בדרך אחר עיי"ש ובהמ"מ לדעת רבינו פי' הפרידן ובכ"מ למ"ש רבינו בפי' במשנה קצצן ובבעה"מ פי' חבטן שחבט ענפי האילן עד שנשרו כל העלין ממנו דגליא דעתיה דלא ניח"ל בצילו של האילן כלל ונעשה האילן כעומד בפ"ע עיי"ש וכולמו שלא כפי' רש"י ובמרכבת המשנה דרבינו ממאן בפי' רש"י דלא שייך ביטול בניכר האיסור עיי"ש:
ובמשנה ושחמתה מרובה מצלתה פסולה ברש"י המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו ועל שם הסכך קרויה סוכה עכ"ל:
ועי' בטו"ז בסי' תרל"א ס"ק ג' מ"ש על הלבוש שכתב מהתורה אפי' בניכר האיסור שייך ביטול עיי"ש ובספר יד המלך כתב דבהצל בלתי ניכר אם הוא מהכשר או מהפסול ועי' בר"ן בפי' רש"י הנ"ל במשנה שכתב כמו כן דבהצל הוי מעוטא כמאן דליתא דמי עיי"ש ופי' בפנ"י שם ועוד יקשה דאף דבלתי ניכר בהצל מ"מ כיון דיוכל להפריש הפסול לא שייך ביטול ולא נראה דזה הוי מדרבנן וגם אם נאמר דאזלינן בתר הצל בלבד ולא בתר הסכך הנה לענין איסורא בכה"ג תליא בזה וזה גורם ולענין מצוה למ"ש זה וזה גורם משום ביטול וכמ"ש ברא"ש בהל' חלה שייך במצוה גם כן נהפך וי"ל ועי' בר"ן שכתב דהרי מחצה על מחצה די אלא משום בתערובת גרע וצריך רובא ואף דניכר מ"מ לא יגרע מחצה על מחצה עיי"ש. אבל כל זה לפי' דמיירי כשהסוכה צלתה מרובה מחמתה ואפ"ה מקשינן והא קמצטרף אבל ברש"י שכתב בד"ה הא וכו' ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה עכ"ל נראה שדעתו כמ"ש בתוס' בד"ה הא כשצילתה של סוכה מרובה בלעדי האילן לא שייך לפסלה וא"כ בכה"ג שצריכין צלו של האילן להשלים השיעור לא שייך סברת הר"ן ועי' במג"א בסי' תרכ"ג ס"ק ו' ובס' מחצית השקל שם עיי"ש ועי' בהגהות מיימוני שכתב דרש"י חזר כנראה מפי' בסוגין עיי"ש:
והנה באופן שכתב בר"ן י"ל בלא"ה דאין דומה לעירוב איסור בהתר דהאיסור העיכוב על שאסור עלינו משא"כ במצוה דאין הסכך הפסול בגדר איסור אלא דאינו מועיל ושייך רובו ככולו דאמרינן בכ"מ ואין חוששין על המיעוט דהתורה לא חששה אלא על הרוב שיהיה מסוכך כהלכתו ובכה"ג פרוץ כעומד אבל לפי פי' רש"י לא שייך לומר כן ונראה דרבינו מיירי ג"כ בכה"ג כדעת התוס' ורש"י משו"ה מיאן לפרש כמוהו ועי' בשו"ת שמן רוקח לאאמו"ז הגאון ז"ל בח"ב בסי' י"א עיי"ש:
אמנם בסי' תרל"א סעיף ב' בנפחת פחות מג' דאיתא וישנים תחתיו ומצטרף להשלים לכשיעור י"ל דשייך רובו ככולו וכמ"ש לעיל:
ומ"ש בר"ן לחלק במחצה על מחצה לבעין לע"י תערובת מצינו לענין איסור כיו"ב עי' פסחים מ"ד ע"ב וכיו"ב בכמה דוכתי וטעם כעיקר בבעין לכו"ע מדאורייתא ובתערובת פליגי: