דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה ב
סיכך בדבר שאין גדוליו מן הארץ או במחובר לארץ או בדבר שמקבל טומאה פסולה אבל אם עבר וסיכך בדבר הנובל ונושר או בדבר שריחו רע כשירה שלא אמרו אין מסככין באילו אלא כדי שלא יניח הסוכה ויצא וכו'. ובכ"מ הר"ן כתב גבי שוצרי דסני ריחייהו דפסולין אף לדפנות ומשמע אפילו בדיעבד עכ"ל. ונראה דדייק מלישנא דפסולין שכתב דמשמע דיעבד ועיין בר"ן סוכה כ"ח אמר לו א"כ לא קיימת מצות סוכה מימיך שלא כראוי וכרצון החכמים וכדתנן מי שלא אמר ג' דברים בפסח וכו' שלא יצא כראוי עיי"ש ועי' מ"ש לעיל בפ"ד ה"א וצריכין לפרש פסולין לענין דרבנן ובאמת מצינו פסול על לכתחילה וכמ"ש ברשב"א במסכת גיטין וביותר בלשון המפורשים ופוסקים ונראה דהכ"מ מפרש כמ"ש המג"א בסי' תרכ"ט ס"ק י"ד דמותר לישב בה לדעת רבינו ונגד זה נראה מלשון הר"ן דכתב פסולין דמשמע דאין לישב לכתחילה בה ואף דבדיעבד י"ל דס"ל דיוצא אפילו מדרבנן ורבינו מפרש שלא אמרו וכו' יניח הסוכה ויצא נראה דדעתו כיון שאינו מהכשר הסוכה לא שייך לפסלה שאין נוגע כלל לענין מצות סוכה דמשו"ה לא יאכל חוץ לסוכה ונראה יותר משום ביטול עונג יו"ט והוי ביותר עצה טובה מגזירה ועי' מ"ש אח"ז:
[סיככה במיני מתכות או בעצמות ועורות פסולים מפני שאינם גדולי קרקע וכו' פסולה וכו'. עי' מ"ש בפ"ח ה"ז ופי"א ה"א מהל' שבת עיי"ש:]
וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך י' טפחים כדי שלא יצר לו בישיבתו וכו'. וכתב ע"ז ברמ"ך שנראה מדברי רבינו דלא מפסלא בדיעבד דטעמא כדאיתא בגמרא שאין אדם דר בדירה סרוחה אבל במצי לדייר לא מפסלא בהכי ולכתחילה למזהר דילמא שביק ונפיק אבל בדיעבד יצא עיי"ש. ומסכים למ"ש רבינו לעיל בריח רע ועליו נושרים ועי' בשו"ע או"ח בסי' תרל"ג סעיף ט' דאינה פסולה עיי"ש וצריכין לחלק להאי דלעיל:
הדלה עלי' גפנים וכיו"ב עד שנעשו סוכה פסולה שהרי לא נעקרו וכו'. ברמ"ך בשם ירושלמי ספ"ז דמסכת כלאים בעי הדלה דלעת בעציץ שאינו נקוב וסיכך על גבה אם כשירה לסוכה ולא אפשטא וכתב דנראה כמו לענין שבת כמ"ש רבינו בפ"ח מהל' שבת וכ"כ לענין גט כתלוש דמי כמו כן לענין סוכה ומחלק בין עץ וחרס כמ"ש ברש"י גיטין דף ז' ע"ב בשל חרס א"צ לנקוב עיי"ש: