דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה ו
שמע תשע תקיעות מתשעה בני אדם כאחד לא יצא אפי' ידי אחת וכו'. עי' בלח"מ לטעמו דר"ן דצריך פשוטה לפניה ותרועה לאחריה למה אינו יוצא ידי אחת ועי' מ"ש ע"ז ובפר"ח בסי' תקפ"ח השיג על פי' וכמו כן בכפות תמרים ר"ה כ"ז השיג על הלח"מ וכתב בדעת רבינו כיון דלא כיון בשמיעת התקיעה שתהיה לפני התרועה אלא שתהיה תקיעה ותרועה יחד אפי' ידי תקיעה לא יצא דבעינן שיכוין בתקיעה לעשותה לפני התרועה עיי"ש ובקל לחלק בהאי דהל' ד' במשך התקיעה דלא אמרינן דהוי כב' תקיעות דדעת רבינו דלא כירושלמי דאמר אפי' אחת אין בידו עי' בכ"מ שם דשם בתחילת התקיעה דעתו על הראשונה בלבד וסוף התקיעה במה שהאריך היה דעתו על התקיעה לאח"ז ותחילת התקיעה בכונה הראויה משא"כ כאן ועיי"ש בכפות תמרים דף ל"ד ע"ב בתוס' בד"ה מט' בני אדם מ"ש בטעם מחלוקת רש"י עם תוס' ורבינו אם צריך שלא יהיה כנגד הסדר שישמע תרועה אחר התקיעה או שיהיה כסדר זה אחר זה דוקא ואפילו בפעם אחת לא עיי"ש: