דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה ה
שיעור השופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. עי' בהמ"מ בגמרא ר"ה ובמס' נדה ששיעור זה טפח ופי' כדי שיאחזנו אדם בינוני ועי' בטור בסי' תקפ"ו אם טפח שוחק כדעת הר"י גאות ז"ל שלא כן דעת הטור ובהגהות מיימוני וצריך טפח שוחק עיי"ש ובכ"מ וברא"ש כדי שיראנו שלא יהיה נראה כתוקע מתוך ידו עיי"ש. וכנראה הוי משיעורים דהמה הלכה למשה מסיני ובלולב מצינו שיעור אחר עי' בפ"ז ה"ח מהל' לולב עיי"ש. והנה בהמל"מ לא נתפרש טעמא וכנראה רשב"ג המוסיף לפרש כדי שיראנו ונראה דנפק"מ בטעמא ורבינו לא כתב טפח ועי' בטור ובב"י בסי' תקפ"ו עיי"ש. ובפר"ח מ"ש שלא נוכל לפרש דהכל לפי שהוא אדם. ועי' בפר"ח שהקשה דא"כ למה נאמר בשל ע"ז כתותי וכו' דעכ"פ ליכא למימר לתוך ידו הוא תוקע וכתב וי"ל דמ"מ בעי שיעורא אלא שנתנו חכמים שיעור זה כדי שלא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע ודוק עכ"ל. ויש להבין אם שיעור בשופר מדרבנן או דהוי מהלמ"מ וחכמים הוסיפו או כמ"ש בתוס' יומא ע"ט ע"ב בד"ה לומר דכתוב מסרו לחכמים עיי"ש ועכ"פ הוי מדאורייתא שיעור הזה ורבינו שלא כתב טפח כדרכו לדייק בשעורין נראה דסובר דרשב"ג מפרש דשיעור טפח הוי משום כדי שיראה וכו' דהוי לרוב כן בטפח באדם בינוני ועבור דהכל לפי האדם לכן לא כתב טפח. ובב"י כתב ע"ז דא"כ הו"ל לחשוב בפי"ז במס' כלים בהחשבם שם מה דהכל לפי אדם ועי' בכפות תמרים שכתב דשם מחשב שעורא דדאורייתא ומדאורייתא טפח בינוני והחכמים הוסיפו כדי שיראה וכו' עיי"ש. וכן נראה דכל חשש ממ"ע הוי מדרבנן בכ"מ. ותמוה למה לא העיר הב"י בסי' תקפ"ו בדבריו על הר"י גאות והטור שם מדעת רבינו דנראה דתליא לפי האדם. אמנם לישנא דגמ' במס' נדה כו' ע"א דאיתא חמשה שיעורן טפח וכו' כמה יהיה שיעור שופר פירש רשב"ג כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח לא משמע כמ"ש בכפות תמרים דכדי וכו' ויראה וכו' הוי הוספה מדרבנן אלא דהוי בכלל טפח ועי' ברשב"א במס' נדה שם וז"ל כדי וכו' ויראה וכו' ואע"פ שאין מפורש כאן טפח איכא למימר דהכא קאמר קים להו דמאי דפריש בין גודל לשאר אצבעות הוי כשיעור שיראה לכאן ולכאן ונקטיה בהאי לישנא אגב אורחא טעמא דמלתא עכ"ל וא"כ נראה דטפח הוי כדי שיראה וכו' וצ"ע בזה ונראה דהלמ"מ השיעור כדי שיראה וכו' לסימן ושיערו טפח בבינוני ובכ"מ שיעורו בבינוני אלא דדרשינן ג"כ טעמא דהלמ"מ משום כדי שיראה וכו' וא"כ נפק"מ דהכל לפי האדם כן נראה לענ"ד בפי' דברי הרשב"א וכנראה מסכים לדעת רבינו. ובחי' הריטב"א הנדפס מחדש שכתב וא"ת אמאי לא קתני טפח וי"ל דא"כ הו"א דאפי' לבן אבטיח סגיא בטפח בינוני קמ"ל הכל לפי שהוא אדם וכו' עכ"ל במס' נדה הנ"ל ונראה דרשב"ג המפרש טפח ובמס' ר"ה חסר טפח. וזה מסכים למ"ש לעיל. ובעיטור בהל' ר"ה ראיתי שכתב וז"ל כדי שיאחזנו וכו' במס' נדה חמשה שיעורן טפח וקחשיב שופר ודופן וטפח דאמרינן בכל דוכתא ארבע ברברבתא ובאחיזת יד אין בו טפח ומה שנשתייר לכאן משלים אותו. ואבן גיאות כתב שיעורא טפח שוחק וליתא ומסתבר בטפח בינוני מדקאמר כדי שיאחזנו ויראה לכאן ולכאן שיצא מכאן ומכאן וי"ל יראה דוקא ולא שיצא ואלו היה פחות מטפח לא היה נראה השופר כלל ובעינן טפח כדי שיתראה עוביי השופר מכאן ומכאן ומסתבר עכ"ל. הנה זה פי' חדש וכ"ז דדחקי האי שיראה וכו' דנראה דלא הוי בכל פעם בטפח ולכן פי' משום עוביין ורבינו נראה כדעת הריטב"א הנ"ל דבכל אדם משערין ולא כתב טפח ועי' בר"ן במס' ר"ה עיי"ש:
נסדק לארכו פסול לרחבו אם נשתייר בו כשיעור כשר וכאלו נכרת מקום הסדק וכו'. עיין בכ"מ שכתב רבינו כאלו נכרת וכו' לאפוקי מבעל העיטור ומר"י גאות שמכשירין אפי' לא נשתייר לצד פה עיי"ש ולמ"ש בטו"ז בסי' תקפ"ו ס"ק י"ד צ"ל כאלו נכרת וכו' שלא נאמר דהוי כהוסיף עליו ושופר אחד אמר רחמנא ולא ב' שופרות עיי"ש שכתב דתליא אם בהוסיף עליו מהני בנשאר כשיעור או לא עיי"ש ועי' בס' טורי אבן שעמד ע"ז למה נאמר דהוי כב' שופרות באם שמע כל התקיעה מכל אחד בפ"ע עיי"ש וביותר בכה"ג שמתחילה הקול יוצא מפיו עד מקום הסדק ויצא כבר אם לא נאמר גם בכה"ג פסוקי תקיעות מהדדי לא פסקינן וא"כ הוי הסוף תקיעה משופר אחר והוי בב' שופרות: