דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק כט · הלכה ב
וזה נוסח הקידוש וכו' זכרון למעשה בראשית תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים וכו'. זכר ליצ"מ מובן עם מ"ש ברמב"ן בפרשת בא בד"ה ולטוטפות שכל המצות זכר ליצ"מ נגד כופרי השגחה וחידוש העולם וכמ"ש שם וז"ל כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוין בענינה כבר הודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו וגם בנבואה והאמין בכל פנות התורה לבד שהודה שחסד הבורא גדול יותר מאוד על עושי רצונו שהוציאנו וכו' לזכות אבותינו החפיצים ביראתו וכו' עכ"ל עיי"ש אמרות טהורות מזוקקים מנופת צופים ובספר החינוך בפרשת יתרו מצוה ל"ב שלא לעשות מלאכה בשבת כתב ומלבד זכירת חידוש העולם יש בו זכירת נס מצרים שהיינו עבדים שם ולא היינו יכולים לנוח בעת חפצינו במנוחה והאל הצילנו מידם וצונו לנוח בשביעי וע"כ זכר במשנה תורה זה השורש השני שיש לנו במנוחה ואמר שם במצוה הזאת וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וכו' ע"כ צוך וכו' עכ"ל: