דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק כח · הלכה יח
כיצד בעת שירבה זה נאמר שמא הראשון מקרן וכו' ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביותר על זה וכו'. אין סומכין וכו' אדם מומחה וכו'. נראה שצריכין לידע שהוא מומחה ומאי שנא משחיטה וכיו"ב איסורי דאורייתא בליכא לפנינו לברורי סומכין על רוב המצוין מומחין הן והנה למ"ש בהמ"מ בפ"א מאישות בדרבנן לא שייך חזקת כשרות עיי"ש והנה יקשה האיך נסמוך על איסורי דרבנן בשאין מכירין ועל כרחך דהוי עכ"פ ספק מחצה על מחצה הזהירין דכמ"ש בהמ"מ דלא וכו"ע זהירין וא"כ מאי שנא עירובין דלא נסמוך אלא בידוע שהוא מומחה ומ"ש מכל ספק דרבנן ועי' בתוס' מנחות מ"ב ע"ב בד"ה ואין עיי"ש והנה אח"ז כתב רבינו היו לנו תחומי שבת מוחזקין וכו' נראה דסמכין על המוחזק לעירוב כמ"ש ברא"ש ריש הל' מקואות בשם תוספתא שחזקת מקואות כשירות עיי"ש והיינו מטעם רוב וכמו כן לפ"ז בעירובין ג"כ דסמכין על רוב ומ"ש באם אין מכירו שהוא מומחה והנה צריכין לפרש דלכתחילה צריכין לידע שהוא מומחה ולשון אין סומכין אין נראה כן ולפרש שאין סומכין על שאינו בקי הנודע לנו לכאורה מלתא דפשיטא אשר נראה מהאי טעמא כמובא בהגהות מיימוני ובתוס' שם בשם ר"ת פי' אחר בהאי דאין סומכין אלא מן המומחה עיי"ש. ועם כל זה צריכין דעת רבינו באם מכירין שאינו מומחה ואשמעינן דצריך בקיאות לזה ובשאין מכירין וליכא לברורי סמכינן על רובא ומידי ספיקא לא נפקא דלקולא בדרבנן:
נאמר שמא הראשון מקרן וכו'. הנה בזה דאמרינן שלא נאמר הכחשה לפרש דבריו בטעות לאחד מצינו בב' עדים ג"כ בחו"מ בסי' כ"ט סעיף א' שיש לתרץ העדים עיי"ש. ויש לעיין היכא דלא שייך טעות דהוי עד א' בהכחשה באיסור דרבנן אם הוי ספק דרבנן ולקולא אי אמרינן סלק עדותן ונשאר כבראשונה ועי' בש"ך (חו"מ) בסי' פ"ז ס"ק ט"ו שחולק על תה"ד וכתב דאמרינן בעד נגד עד סלק עדותן ועיין בספר שב שמעתא בזה עיי"ש. ושם נשאר על חזקתו הראשונה. ואם נאמר דהוי ספק יש לעיין במ"ש המל"מ בהל' בכורות. ובשעה"מ בהל' מקואות כלל א' בספק הינוח בעירוב ובמ"ש בטור בסי' שצ"ד עיי"ש: