דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק כד · הלכה י
כל הדברים שהן אסורים משום שבות לא גזרו עליהן ביה"ש אלא בעצמו של יום הוא שהן אסורין אבל ביה"ש מותרין והוא שיש שם דבר מצוה או דוחק כיצד וכו' וכן אם היה טרוד ונחפז ונצרך לדבר שהוא משום שבות ביה"ש הרי זה מותר וכו'. ועיין בהמ"מ וכ"מ בזה וי"ל דרבינו כפל לשונו לומר טרוד ונחפז ונצרך דלכאורה יש לעיין ביה"ש דהוי ספק מ"מ משום תוספת שבת למאן דס"ל דאורייתא ואף לרבינו דלא ס"ל כן מ"מ הוי ודאי אלא די"ל דלרבינו דתוספת שבת דרבנן לא עשו שבות כלל גם י"ל כמ"ש בטו"ז באו"ח בסי' ת"ר ס"ק ב' בשאלה שם דלענין קבלת תוספת שבת במצוה הוי בטעות ולא חל ואפי' בלא בטעות אין חל הקבלה נגד המצוה וכה"ג שאינו מקבל על עצמו לא שייך כלל בביה"ש מתוספת שבת עיי"ש. ונראה משום אף דתוספת שבת בקבלה יהיה קודם ביה"ש משום דביה"ש ספק לילה ותוספת יהיה קודם לזה ומסתמא קבלת תוספת קודם ביה"ש וכ"ז בקיבל ע"ע או בסתמא אבל אם היה טרוד בעסקים ונחפז ונצרך לדבר וא"כ לא היה מקבל ע"ע כלל וא"כ כיון דתוספת שבת אין לו שיעור ודי ברגע ולפ"ז בביה"ש הספק אם הוי גם קודם תוספת שבת ג"כ וא"כ לפ"ז במצוה י"ל בלא"ה כמ"ש בטו"ז דלא מהני קבלה כלל ולשאר דברים בטרוד דממילא לא קבל עליה מותר בספיקא דרבנן בדבר שצורך לו ועי' בב"י בסי' שמ"ב אם צריך שיהיה לצורך שבת ובטו"ז שם ומ"ש בשם מהרש"ל עיי"ש רק בלא צורך כלל לא התירו אף דהוי ספיקא דרבנן דלמ"ש בלי טורח הוי ודאי משום תוספת דבלא"ה יקשה מאי שנא מכל ספיקא דרבנן דלקולא ועי' בשיטה מקובצת ביצה ריש פרק המביא בשבות בתוספת שבת עיי"ש:
ועיין במג"א בסי' שמ"ב מ"ש לחלק בין עיולי יומא ואפוקי יומא עיי"ש ובמרדכי במס' מגילה לענין תוספת באפוקי יומא דאורייתא וא"כ למ"ש ג"כ מהאי טעמא להחמיר ביה"ש כיון דלא שייך לומר כמו בעיולי יומא וגם למ"ש בפי' טרוד ונחפז בלא"ה לא שייך במוצאי שבת להתיר משום דטרוד אחר שבת דדוקא קודם שבת מהני שלא היה בקבלת התוספת דלא שייך במוצאי שבת ומ"ש רבינו אלא בעצמו של יום וכו' קאי על ערב שבת בלבד ועי' בשעה"מ פ"א מהל' עירובין הכ"ב דדוקא לצורך שבת לא גזרו משום שבות ולא משום מצוה אחרת עיי"ש ומ"ש שם בשם הרע"ב דב' שבותים גזרו אף ביה"ש עיי"ש: