דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק כד · הלכה ה
מותר לרוץ בשבת לדבר מצוה וכו' ומחשבין חשבונות של מצוה וכו' ופוסקין צדקה לעניים וכו'. ועי' בהמ"מ דלא התירו שבות אחר משום מצוה כגון אמירה לנכרי לעשות מלאכה אלא שבות דדבר דבר בלבד דחפצי שמים מותרים עיי"ש ומובן עמ"ש לעיל דדבר דבר משום שבות ולא משום גזירה כנראה מדברי רבינו בה"א ומשו"ה מצוה דאורייתא קודמת ונראה אף שאינה מצוה עוברת ואפשר למחר דחפצי שמים לא היו בכלל איסור כמו שמותר לרוץ לדבר מצוה וכו' דמה דהוי למצוה אינו מורה על שביתה וקדושת היום כלל ועי' ה"ו אע"פ שהיה לו פנאי להתירן קודם שבת וכו' עיי"ש:
ופוסקין צדקה וכו'. בשיטה מקובצת במס' כתובות דף ה' שלא אסרו אלא להקדיש כלי ידוע משום דמחזי כמו"מ אבל לא אסרו לחייב עצמו לגבוה בדיבורו וכן פי' הר"ן ז"ל עכ"ל ובר"ן במס' שבת ק"נ כ"כ והקשה מאין מעריכין דלאו כלי ידוע הוא ואפ"ה אסור עיי"ש ובב"י בסי' ש"ו כתב ע"ז ונראה לי דמעריך דמי שפיר למו"מ דהוי כקונה איש זה מאחר שנודר ליתן ערכו להקדש עכ"ל ועיי"ש במג"א ס"ק י"א ועי' ברש"י במס' ביצה הו"ל שכתב בהקדש דדומה למו"מ שבא מרשות לרשות ומשום שמא יכתוב וכמ"ש רבינו לעיל בפכ"ג משום כמו"מ ומשום מו"מ הוי משום דבר דבר ג"כ כמ"ש ברש"י שם וי"ל דתליא בצדקה בדעת הרשב"א מובא בב"י יו"ד בסי' רנ"ט דס"ל דלא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט בצדקה דשאר פוסקים חולקין עליו עיי"ש ולשאר פוסקים צ"ע וגם לרשב"א י"ל דעם כל זה מחזי לעלמא וכי כו"ע דינא גמירי וצ"ל משום דלא הוי דבר ידוע כמ"ש בשיטה מקובצת הנ"ל: