דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק כג · הלכה כג
כיצד מציל וכו'. מותר לו ליטול ממנו אחר השבת שכר עמלו ואין זה שכר שבת שהרי אין שם מלאכה ולא איסור שלא הוציאו אלא במקום מעורב. ובהמ"מ אין במשמע ששכר שבת מותר בעושה דברים המותרים שהרי בסוף פ"ו מבואר שלשמור את התינוק אסור לקבל שכר שבת אלא אם כן היה שכיר שבוע או שנה כמבואר שם אלא כונת רבינו כאן לומר שלא הותר בכאן שום דבר איסור מפני הפסד ממון כדי שנאמר שלא יהיה מותר אלא להציל להמפסיד עכ"ל נראה שמפרש שהרי אינו קאי על ואין זה שכר שבת שאין טעם ע"ז כמ"ש בהמ"מ אלא קאי אלעיל מותר לו ליטל וכו' ואמר דלא שייך בו שכר שבת וגם לא הוי באיסור ולא שייך כמ"ש המ"מ דרק למפסיד התירו כמו דאי' במי שהחשיך לחלק כן עיי"ש ואין שכר שבת כמ"ש ברש"י דמהפקירא זכי וכן דעת רבינו ואולי י"ל דלא נאמר אף דמהפקירא זכי מ"מ בא לו ע"י הצלה וא"כ שאני מזכיה מהפקר דלא הוי ע"י מעשיו משא"כ בהצלה דלא התירו אלא ע"י הדחק וא"כ זוכה ע"י מעשה שלא יעשה בשבת וע"ז כתב שלא עשה איסור אלא משום דאדם בהיל לא התירו וכה"ג דלא שייך כן וא"כ הוי זוכה מהפקר מבלי דיומא דשבת קגרים כשומר הפרה דנוטל שכר היום וגם לא הוי במעשה שבת דהתירו להמפסיד דנאמר לאחרים הוי כשכר שבת ועי' במג"א בסי' של"ד ס"ק י"ג מ"ש בזה: