דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק כג · הלכה ב
נוקבין מגופה וכו' שובר אדם את החביות לאכול ממנה גרוגרת ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי ומביא אדם חביות של יין ומתיז את ראשה בסייף לפני האורחין ואינו חושש שאין כונתו אלא להראות נדיבות לבו. כלישנא דגמרא שבת קמ"ו ע"א הנה הביא רבינו האי דשובר וכו' גרוגרות וכו' דאיתא במשנה וחבית של יין דאי' בברייתא. ונראה משום שנוי הלשון דבגרוגרת איתא ובלבד שלא יתכוין ובחביות של יין איתא מניחה לפני האורחין ואינו חושש ונראה דהנה ובלבד שלא יתכוין אם נפרשו דאפשר שיהיה ממילא כלי אלא דלא הוי פסיק רישא וא"כ תליא במחלוקת דר' יהודה ור' שמעון בשאין מתכוין. וביותר למ"ש בריב"ש מובא בכ"מ לעיל בפ' כ"א ה"ג במכבד כיון שעוסק ליפות הקרקע הוי ממילא כונה על להסיר הגומות עיי"ש וכמ"ש לעיל במ"ש בתוספות במס' שבת באנן סהדי דניח"ל לא הוי שאין מתכוין עיי"ש. אף די"ל דוקא בנחית ליפותו מה שא"כ כאן דלא נחית ליפותו ועיין ברש"י שכתב ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי לנקבה יפה בפתח נאה עכ"ל. וכמ"ש ברש"י שם קודם לזה דהוי מקלקל דמותר בשבת וברשב"א וכיו"ב כתב דמקלקל אסור מדרבנן אלא משום צורך שבת התירו עיי"ש אבל יש לפרש דבלא מתכוין לא הוי פתח נאה דצריך לזה כונה מיוחדת דבלי כונה הוי קלקול אלא דלפ"ז יקשה שנוי הלשון למה בחבית דגרוגרת אי' בלבד שלא יתכוין ובחבית של יין אי' אינו חושש ובתנאי לפני אורחין ואם נאמר בכונה הוי לעשותו נאה דא"א בלי כונה א"כ אפי' לפני אורחין וביין שייך כן ונראה דאפשר בקלקול ואפשר בתיקונה גם בלא מתכוין ולא הוי אנן סהדי משום דאפשר שיהיה בקלקול וא"כ לא שייך לומר דהוי מתכוין ממש ועכ"פ צריך לעשותו באופן שיהיה הקלקול קרוב מהתיקון וזה בידו משא"כ בשובר חביות יין לפני האורחין להראות נדיבתו לפניהם שאין חושש לקלקול הכלי לכבודם וא"כ בכה"ג להיפוך אנן סהדי דלא ניח"ל בתיקון הכלי לכן נאמר בכה"ג ואינו חושש וא"צ להראות בעשותו שאין חפץ בתיקונו דנראה לכל שאין רוצה בו וכמו שהטעים רבינו בלשונו ואתי שפיר:
והנה במס' ביצה ל"ג ע"ב מוקי האי דשובר החבית במושתקי עיי"ש ורבינו לא הביאו ועי' מ"ש ע"ז בס' כפות תמרים סוכה דף ל"ג ע"א בד"ה ת"ר עיי"ש וברשב"א במס' שבת הנ"ל ובכ"מ בה"ו עיי"ש: