אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק כב · הלכה ב

פרק כב

מפני מה אסרו חכמים להכנס במרחץ בשבת מפני הבלנין שהיו מחמין חמין בשבת ואומרין מערב שבת הוחמו לפיכך גזרו שלא יכנס אדם למרחץ בשבת אפי' להזיע וגזרו שלא ישתטף כל גופו בחמין אפי' בחמין שהוחמו מערב שבת אבל פניו ידיו ורגליו מותר בד"א בחמי האור גזירה משום מרחץ אבל בחמי טבריה וכיו"ב מותר להשתטף כל גופו ואסור לרחוץ במים חמין שבמערות מפני שהמערה יש בה הבל ויבוא לידי זיעה ונמצאת כמרחץ. ובלח"מ עמד עמ"ש רבינו בחמי טבריה מותר להשתטף והרי אפי' רחיצה מותר ובמי מערות כתב אסור לרחוץ ולדידן דלא כר' שמעון אפי' להשתטף אסור עיי"ש ועיין במרכבת המשנה דמי מערות דמיירי נמי כחמין חמי טבריה מותר לשטוף דלא שייך זיעה ומדכתב במערות אסור לרחוץ ממילא דבחמי טבריה דלא שייך זיעה מותר לרחוץ ג"כ עיי"ש:
והנה דעת רבינו כהרי"ף דזיעה אסור גם בחמי טבריה ועיין ברשב"א שם ובר"ן מה שהקשו עליו ולכאורה לישנא דגמ' במס' שבת מ' ע"א ועדיין היו רוחצין בחמי האור ואומרין בחמי טבריה רחצנו אסרו להן חמי טבריה והתירו להן את הצונן ראו שאין הדבר עומד להן התירו להן חמי טבריה וזיעה במקומה עומדת וברש"י שאין הדבר עומד שלא היו ציבור יכולין לקבל מתוך שאסרו להם את הכל. במקומה עומדת לאיסור עכ"ל נראה דאיסור זיעה במקומה כמעיקרא עומדת בין במים חמים ובין בחמי טבריה וכן מצאתי בס' ישועות יעקב בסי' שכ"ו שדקדק כן וברשב"א שם הקשה לדעת הרי"ף ורבינו דהרי זיעה משום רחיצה אסרו ובחמי טבריה מותר מאי ענין לאסור בזיעה עיי"ש ונראה לדעת הרי"ף ורבינו איסור זיעה הוי מצד עצמה גזירה כמו דאי' בתחילה היו רוחצין וכו' מע"ש התחילו הבלנין להחם בשבת ואמרו מע"ש הוחמו וכו' והתירו את הזיעה ועדיין היו רוחצין בחמין ואומרין מזיעין אנחנו וכו' לאו דגזרו זיעה אטו רחיצה דהוי גזירה לגזירה ועי' בתוס' ע"ב בד"ה מעשה עיי"ש אלא החשש שמא יחמו בשבת לצורך זיעה ויאמרו מע"ש הוחמו שייך בזיעה כמו ברחיצה ומה שהכריח לרשב"א לומר בזיעה לא שייך שמא יאמרו עי' מ"ש בדף מ' ע"א בד"ה התחילו דלא שכיח שיעברו במזיד עיי"ש וברש"י ל"ט ע"ב בד"ה הכלי עיי"ש דנראה לרשב"א דבכה"ג לא שייך לחוש בזיעה וגם מדהתירו זיעה אחרי איסור רחיצה אבל לדעת הרי"ף ורבינו החשש שמא יאמרו וכו' שוה וכנראה בפשוט לומר כן אלא דגם מעיקרא לא רצו לאסור הכל והתירו הזיעה דנחוץ ביותר וכמ"ש בתוספות ל"ט ע"ב בד"ה ובה דביו"ט הבערה דזיעה מותר מדאורייתא משא"כ דרחיצה דרחיצה אינו שוה לכל נפש משא"כ הזיעה עיי"ש:
אלא דיקשה א"כ כשהתירו משום שראו שאין עומדין בדבר היה להתיר ג"כ ביותר זיעה מרחיצה כמו מעיקרא שאסרו רחיצה ולא הזיעה י"ל דכיון שהתירו הרחיצה בחמי טבריה הוי אפשר לעמוד בלי הזיעה והאי דלא התירו ביותר הזיעה י"ל דאם התירו הזיעה היו אומרים כדאיתא שם שהיו רוחצין בחמין והיו אומרים מזיעין אנחנו וכו' א"כ עשו שניהם טוב לאסור הזיעה וגם הרחיצה במקום שמזיעין שהוי ניכר לכל להולך במרחץ כזה לא שייך שיאמרו וכו':
ונראה משו"ה נקיט רבינו ואסור לרחוץ וכו' ויבוא לידי זיעה ונמצאת כמרחץ להעיר ע"ז שע"י זיעה יבוא ג"כ לרחיצה ויעבור על שניהם והנה כתב רבינו ומותר להשתטף דלא נאמר דאף דמותר לרחוץ להשטיף אסרו משום דאפשר לעמוד בדבר אבל במשתטף אין לחוש כלל בחמי טבריה והתירו רחיצה וגם להשתטף ולא כזיעה דאסרו אף דנוטה ביותר להתיר מרחיצה מטעם שכתבנו ועל קושית הרשב"א ולח"מ דא"כ ל"צ לאוקמי כר"ש דגם לכו"ע להשתטף במי טבריה מותר עי' במרכבת משנה מר' יהודה דאמר בחמין אסור נראה אפי' להשתטף אלא דקיי"ל בזה כר"ש כנראה מסוגיא דכירה הנ"ל ועי' בירושלמי בפ' כירה מובא במרכבת המשנה דנראה כדעת הרי"ף ורבינו עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה