דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק כא · הלכה ז
פירות שנשרו בשבת אסור לאכלן עד מוצאי שבת גזירה שמא יתלוש. בהגהות מיימוני מחלק, בהצָריך למעשה דלא שייך שמא יתלוש וצריכין לומר משום מוקצה ובפירות אילן דעומד ומצפה ולא שייך מוקצה צ"ל משום שמא יתלוש עיי"ש וכיו"ב בתוס' ביצה דף ג' ע"א בד"ה גזירה עיי"ש וכתבתי שם דלא שייך לומר דהוי מוקצה אם לא דאסור בנפלו משום שמא יעלה ויתלוש ומשו"ה הוי מוקצה דאל"כ יהיה מצפה שיפלו וחשש ואיסור משום יעלה ויתלוש משוי למוקצה וטעמא דמוקצה צריכין בספק מוכן דקיי"ל לחומרא כמו בפ' אין צדין ביש במינו במחובר דמטעם שמא יתלוש בספיקו לקולא ולפ"ז צריכין לב' טעמים גם כתבתי להיפוך ג"כ דלגזור משום שמא יעלה ויתלוש צריכין למוקצה דאל"כ לחשש שכחה מאי אהני דילמא ישכח ויעלה ויתלוש אבל כיון דפירות הנופלים אסורין ומקצה אותם מדעתו ומסלק נפשו מהם לא יבוא לידי שכחה וא"כ שייך גזירה דשמא יעלה ויתלוש אבל בלי טעמא דמוקצה לא מהני הגזירה כלל וא"כ צריכין לב' טעמים עיי"ש שכתבתי בביאור יותר בזה עיי"ש ועי' מ"ש בהל' יו"ט בפ"ב ה"י עיי"ש:
הדס המחובר מותר להריח בו שאין הנייתו אלא להריח בו והרי ריחו מצוי אבל אתרוג ותפוח וכל הראוי לאכילה אסור להריח בו במחובר גזירה שמא יקוץ אותו לאכלו. בבעה"מ ובר"ן במס' סוכה שם ל"ז הקשו ממס' עירובין דף מ' דנראה דגם בהדס לאסור ומחלקין בין שאפשר להריח בלי קציצה עיי"ש ובר"ן במס' ביצה בריש אין צדין בשם הגאונים שגרסו בהיפוך הדס במחובר אסור להריח דכיון דלריחא קאי ליכא היכרא ואתי למקצייה אתרוג דלאכילה קאי לא אתי למקצייה עכ"ל ובהג"א במס' סוכה ובפי' ר"ח הדס במחובר אסור להריח בו אתרוג במחובר מותר להריח בו ופי' טעמא משום דאי תליש לאתרוג אסור לאכלו לפיכך הוא נזהר ולא יתלוש אבל הדס אע"פ שיתלוש מותר להריח בו עכ"ל ועי' בכנה"ג בשיורי' בסי' של"ו על הב"י ס"ק ז' עיי"ש מ"ש בזה ליישב דברי הג"א מ"ש דמותר להריח: