אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק כ · הלכה יד

הלכה ז

כשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת כך הוא מצווה על עבדו ואמתו ואע"פ שהן בני דעת ולדעת עצמן עושין מצוה עלינו לשמרן ולמנען מעשות מלאכה בשבת שנאמר למען ינוח שורך וחמורך בן אמתיך והגר וכו'. הנה כתב רבינו כשם שאדם וכו' נראה ששוין באסורן והנה בשביתת בהמה בה"א כתב שאיסורו בא מכלל עשה וכו' וכאן כתב מצוה עלינו וכו' שנראה דהוי בכלל מ"ע אבל במקרא דברים ה' לא תעשה וכו' אתה ובנך וכו' ועבדך וכו' וכל בהמתך וכו' למען ינוח עבדך וכו' ושמות כ"ג למען ינוח שורך וכו' וינפש בן אמתך הנה בינפש וכו' לא נאמר ל"ת וכדאי' במס' יבמות מ"ח ע"ב בעבד ערל מדבר אבל רבינו מוקי לעבד מהול ועיין בהמ"מ בזה מ"מ שביתת בהמה שייך בקרא דלמען ינוח והנה כמ"ש במרכבת המשנה לעיל כשעושה בהמה מדעתה א"צ למנעה עיי"ש ובעבדו כתב רבינו שצריך למנעו ונראה משום שהוא בכלל איסור ג"כ בעבד מהול צריך לפרוש העבד שלא יעשה איסור אפי' בעושה לעצמו אבל מה שעושה ברצון רבו הוי בכלל איסור ג"כ כמו בבהמה וצ"ע:
ועיין בהמ"מ שעמד על מ"ש רבינו מקרא וינפש בן אמתך על עבד מהול נגד סוגיא דיבמות מ"ח ע"ב דמוקי קרא זה על עבד ערל עיי"ש ובס' מרכבת המשנה כתב דגמ' שם קאי לר' עקיבא במס' כריתות דף ט' דאמר דגר תושב כישראל ביו"ט ולהאזהרות לעצמו משא"כ לר' שמעון דמותר כחול א"כ לא מצי לפרש והגר בתושב עיי"ש ונאמר בזה ליישב דברי רש"י התמוהים מאוד במס' יבמות מ"ח ע"ב שכתב גר תושב שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבילות והזהירו הכתוב על השבת דמחלל את השבת כעובד ע"ז עכ"ל ובתוס' בד"ה זה הקשו עליו ממס' כריתות דאמר ר"ע דגר תושב אינו מוזהר וגם בסנהדרין נ"ח ע"ב אי' דעכו"ם ששבת חייב מיתה עיי"ש:
ונראה דלכאורה יש להבין במחלוקת דמס' כריתות ט' ע"א גר תושב מותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחוה"מ ר"ע אומר כישראל ביו"ט ר' יוסי אומר גר תושב עושה בשבת לעצמו כישראל בחול ר"ש אומר אחד גר תושב ואחד עבד ואמה התושבים עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול וכיו"ב בירושלמי בפ"ח דמס' יבמות מ"א דף י"ט ע"ב ושם ר' יהודה אמר כישראל ביו"ט ור' יוסי אמר כישראל בחוה"מ ור"ש כישראל בחול עיי"ש ויש להבין במחלוקתם למה נתחייבו במקצת השביתה למר כיו"ט ולמר כחוה"מ והנה עכ"פ נראה דבזה ששובת ממלאכה שאסורה ביו"ט וחוה"מ לא הוי בכלל עכו"ם ששבת דהוי מקרא דלא ישבותו משום דעכ"פ לא שבת מכל מלאכה:
והנה בהחיוב במקצת השביתה דנראה מאיסור קצת מלאכות לר' עקיבא ור' יהודה דיש להבין וגם כקושית התוספות במסכת יבמות הנ"ל על רש"י דא"כ נפישי מז' מצות וי"ל משום דשבת נגד הע"ז הוי בכלל ע"ז דנצטוו עליה ובמקצת שביתה קיים ג"כ נגד הע"ז ובכלל עכו"ם ששבת לא הוי משום דלא שבת משאר מלאכות ואף דלא שבת משאר מלאכות במקצת ששבת הוי הודאה נגד הע"ז והיינו טעמא דר"ע ור"י דאמרי כיו"ט וכחוה"מ. והנה למ"ש במרכבת משנה הנ"ל דסוגיא אזלי לר"ע שם דס"ל דחייב כיו"ט וי"ל משו"ה כתב ברש"י דלר"ע דחייב בשביתת מקצת כיו"ט הוי משום דחילול שבת כעובד ע"ז אף דבגוי לא הוי כן דנהפוך לא ישבותו מ"מ במלאכות שיוכל לשבות שאסור ביו"ט ובחוה"מ בלבד דלא הוי בלא ישבותו כמ"ש באלה אם חילל הוי כעובד ע"ז ולא בחילול במה שעשה משום דהוי מצווה שלא ישבות מכל מלאכה כן חשבתי ליישב דברי רש"י התמוהים וצ"ע במ"ש ולא שייך לומר כיון דעושה מקצת מלאכה לא קיים בשביתה בהשאר דהרי בנאנס משום חולי וכיו"ב לעשות מלאכה אפ"ה הוי כשסר האונס מחויב בשמירה וכמו כן בבן נח הוי על מקצת מלאכות כאונס מלא ישבותו ועל השאר חייב ומטעמא שכתב ברש"י משום דמחלל שבת כעובד ע"ז והכריח רש"י לזה לומר לר"ע דאל"כ כשיהיה חייב בשביתה כיו"ט נפישי מז' מצות כקושית התוספות:

עבד ואמה שאנו מצווין על שביתתן עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות וקיבלו מצות שהעבדים חייבין בהן אבל עבדים שלא מלו וכו' אלא קיבלו ז' מצות וכו' הרי הן כגר תושב ומותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן בפרהסיא כחול וכו'. ובראב"ד מובא במגדל עוז השיג ע"ז שאם מלו וטבלו לשם עבדות בני עונשין הן לעצמן ולא הזהירה התורה את רבו עליה אלא על עבד ואמה התושבים שלא יעשו מלאכתו שלא נאמר שבות בעלמא הוא באמירה לעכו"ם אלא לאו נמי איכא ואפילו עשה בעצמו אבל לצורך עצמו עושין כל צרכן עיי"ש:
הנה לראב"ד יקשה בעבד מהול לעצמו ואין רבו מצווה עליה למה קרא הרי ילפינן לה לה מאשה ועיין בלח"מ:
והנה יש לעיין למ"ש רבינו ומצווה עלינו לשמרן ולמונען מעשות מלאכה וכו' דודאי אף לישראל עלינו המצוה למונעו מעון אלא דבישראל אין מוטל על הכל להשגיח ע"ז אבל בעבד דיד רבו עליו לשמור עליו לבל יעבור ועיין בדגול מרבבה בהל' ע"ז בסי' קנ"א בש"ך ס"ק ו' שכתב בכונת הש"ך דבישראל אינו מצווין להפרישו אלא כשהעובר בשוגג כמו בקטן דהוי בכל פעם כשוגג אבל בישראל הרוצה לעבור אין ישראל אחר מצווה להפרישו עיי"ש ולמ"ש אין מדברי הרבינו ראיה לדבריו ודברי הדגול מרבבה צ"ע ועיין ב"ק כ"ח ע"א נרצע שכלו וכו' עיי"ש. וב"ק צ"ח ע"ב שהכל מצווין לבערו עיי"ש ובסה"מ שורש ה' בהרמב"ן שם בשם ספרי לא תחטיא הארץ אזהרה לבי"ד עיי"ש ועיין בתרומת הדשן סימן רי"ח ושו"ת מהר"א ששון סי' פ"ו עיי"ש ולחלק בין בי"ד לרבו לשאר בני אדם מסתברא מי שיכול למנוע מחויב למנוע וכמ"ש אלא דעל בי"ד ועל אדון לענין שבת החיוב להשגיח ע"ז:

זה גר תושב שהוא לקיטו ושכירו של ישראל וכו'. בהמגיד משנה ורבינו שכתב שכירו ולקיטו דבר בהווה וכו' עיי"ש. ועיין ברא"ש במסכת יבמות דף מ"ח ע"ב כתב בשכירו ולקיטו ונראה דדעתו דוקא בשכירו ולקיטו עיי"ש. ועיין בשו"ע או"ח בסימן ש"ז:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה