אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק כ · הלכה ו

הלכה ד

מי שהחשיך בדרך ולא היה עמו עכו"ם שיתן לו כיסו והיתה עמו בהמה מניח כיסו עליה כשהיא מהלכת וכשתרצה לעמוד נוטלו מעליה כדי שלא תעמוד והוא עליה וכדי שלא תהיה לא עקירה ולא הנחה ואסור לו להנהיגה ואפי' בקול כל זמן שהכיס עליו שלא יהיה מחמר בשבת וכו'. ובהמ"מ דרשב"א השיג על זה שאסור להנהיגה בקול דבכל שבחבירו פטור בבהמה מותר לכתחילה עיי"ש והנה כמ"ש בר"ן הנ"ל דעת הרשב"א דאיסור מחמר גם בחצר ובר"ן השיג עליו ג"כ מהאי דבכל שבחבירו פטור וכו' עיי"ש:
ובהמ"מ שאין כונת הגמ' להתיר אלא כשהוא אינו עושה מעשה כלל אבל כשהוא מנהיג מה תועלת יש כשהבהמה אין עושה עקירה והנחה ומפני כך למה יהיה מותר להנהיגה הוא אלא ודאי לא התירו בכך אלא משא הבהמה שאסור מהתורה להטעינה וכשאינה עושה עקירה והנחה מותר לכתחילה עכ"ל:
ודבריו בלתי מובנים לענ"ד דלמה לא יהיה מותר להנהיגה כשאינה עושה עקירה והנחה מעשה מלאכת הוצאה ובמה יפרש כל שבחבירו וכו' גם מ"ש מה תועלת יש בלתי מובן וחשבתי לומר דכונתו במחמר משום מלאכה ותליא בעקירה והנחה וזה משום המנהיג אבל גם בו משום שביתת בהמה ולמ"ש לעיל די"ל דבעי נייח לבהמה וא"כ י"ל בהולכת מדעתה ויכולה לעמוד כשתרצה הוי נייח לה אבל כשמנהיגה בקול והוי ההילוך שלא מדעתה אף דליכא עקירה והנחה מ"מ לא נייח לבהמה וזה שכתב מה תועלת יש וכו' דלבהמה אין חילוק מטעם נייח אם הוי עקירה והנחה או לא ולפמ"ש מ"ש רבינו שלא יהיה מחמר בשבת לאו מטעם איסור מחמר אלא מאיסור שביתת בהמתו:
אמנם יקשה לפ"ז אם נלך בתר נייח דבהמה א"כ בחצר יהיה ג"כ אסור ואם גם נאמר כרשב"א דאוסר בחצר א"כ למה מותר להניח המשא כשהיא הולכת אף שתוכל לעמוד כשתרצה אם אין מנהיגה בקול מ"מ בעומדת ג"כ המשא בלתי נייח לה:
ובמג"א בסי' רס"ו ס"ק ז' כתב והרמב"ם סובר היינו שאינו אסור משום שביתת בהמה אבל אם היה מנהיגה הרי הוא עשה מעשה בידים ואסור ובתוס' פסחים ס"ו ע"ב משמע דשרי עכ"ל א"כ נראה דהמג"א דעתו להיפוך כל שבחבירו וכו' לא אמרינן אלא דלא הוי שביתת בהמה בכה"ג והנה יקשה לשון הגמ' והלא מחמר דילמא מיירי באין מנהיגה אף לא בקול ולהמג"א יהיה קושית הגמ' משום שביתת בהמתו וע"ז הוי תירוצא דגמ'. ובפי' הגאון מווילנא ז"ל שם ס"ק ג' וז"ל ב"מ דף צ' ע"ב הנהיגה בקול ולא התירו אלא מעשה בחמור וכמ"ש אי הכי חבירו נמי אר"פ כל וכו' וכה"ג הוי מעשה בעצמו עכ"ל כונתו דקול בהנהגה הוי מעשה עצמו ולא הוי כאלו בא מהבהמה עמו וכמ"ש לעיל כעין זה מרמב"ן לפרש בחרישה וכה"ג לא שייך כל שבחבירו וכו' בחמור מותר דהוי עדיף מחבירו שהוי כבעצמו אבל עם כל זה יקשה דמאי עביד מעצמו כיון דלא הוי עקירה והנחה:
וברש"י קנ"ג ע"ב והלא מחמר מנהיג חמור טעונה קרוי מחמר עכ"ל וכיו"ב בחי' הר"ן שמפרש כשמנהיגה בקול מקרי מחמר אלא דלכאורה יקשה מאי מקשינן והא מחמר דילמא לא התירו אלא להטעינה ולא להיות מנהיגה בקול וכיו"ב ומאי מחמר איכא ונראה במאי שהטעינה במשא הוי ג"כ מחמר אפי' אין מנהיגה כלל משום שתלך אח"ז והוא הביא המשא עליה אלא בהניח באופן שלא תעשה עקירה והנחה א"כ לא בא ממנו כלום במאי הוי בו מלאכה ולא הוי תורת מחמר עליו משום דאינה מלאכה מוכחת מבהמה שתבוא על ידו שיהיה בתורת מחמר משום זה אבל במנהיגה ממש בקול א"צ ממלאכת הבהמה דהרי הוי מנהיג ממש וב' אופני מחמר לדעת המ"מ במחמר בקול בכל גונא הוי מחמר ובהטעינה דאז צריך שיהיה מלאכה במה דהוי מלאכת הוצאה יוצאת מבהמה ע"י האדם וצ"ע בכל זה ובקרית ספר כתב דהוי במנהיג בקול בכה"ג שכתב רבינו אסור מדאורייתא עיי"ש וי"ל דהנה כמ"ש לעיל דמאי שנא מחורש דהוי הבהמה ככלי בידו וכמו כן במחמר לענין הוצאה ומשו"ה נאמר דמחמר אפי' כשלא נעשה הוצאה ממש בעקירה והנחה בנושאת משא והנהיגה בקול אע"פ שהולכת ובכה"ג דלא הוי במלאכה ממש צריך לקרא ולא הוי אלא לאו בלי עונשין בלבד אלא דבגמ' אמרינן בהטעינה בלבד דלא עביד מידי אלא דאח"ז כשתלך תהיה נושאת משא בזה אמרינן דוקא בעקירה והנחה דלא יהיה עדיף ממנו ובכה"ג הוי רק גורם בלבד י"ל דקרא על כה"ג לחייבו אף דלא עשה שתהיה הולכת חייב דעל כרחך קרא מיירי באופנים אלו דאל"כ יהיה בכלל חורש וי"ל אף די"ל דילמא קרא לחד מנייהו קאתי מספיקא אסור בב' אופנים במחמר בקול אפי' בלא עקירה והנחה ובעקירה והנחה בהטעינה כשהיא עומדת אפי' לא בקול וכמ"ש במ"א דספק בלשון התורה גם לדעת רבינו מהתורה לחומרא דלא שייך מ"ש רבינו בפי' המשניות במס' נזיר דאין לעמוד נגד הספיקות עיי"ש ולענין עונשין פטור בכל גונא אבל לאיסורא נאמר דאסור בכל הדרכים אשר נוכל לכלול בהאי דל"ת וכו' אתה ובהמתך וראיתי בקובץ על יד דלדעת המ"מ דעת רבינו שביתת בהמה ג"כ בלאו כמו מחמר עיי"ש ולענ"ד לא נראה כן כמ"ש לעיל:
ועיין בס' אליה רבה בשם לחם משנה בפ' מי שהחשיך שכתב להקשות מ"ש שביתת בהמה למחמר בשניהם י"ל דוקא בשלו חייב גם במחמר עיי"ש ובפרי מגדים הביאו משום דבהמתך נאמר גם במחמר עיי"ש. והנה ע"ז י"ל דהרי בכלאים כתיב ג"כ בהמתך ואפ"ה הוי איסורו בכל בהמה ועי' בת"כ קדושים פרשה ב' פרק ד' מ' י"ד למודא ע"ז מחוקתי וכו' עיי"ש עכ"פ בהמתך בלתי מורה על שלו דוקא ובשביתת בהמה מלמען ינוח לא שייך לומר שציוה התורה לנו על בהמת נכרי שאינה ברשותו ואם לאסור באמירה לנכרי שיעשה בבהמתו גם זה לא מסתבר לומר מדאורייתא כן שהרי בגוי השביתה נהפך אסורה וביותר למ"ש לעיל דיותר נוטה דשביתת כלים לאו משום נייחא דבהמה אלא דהוי איסורא דגברא דלא שייך בבהמת גוי וא"כ על כרחך בהמתך דוקא משא"כ במחמר שהוא עושה בעצמו מעשה לא שנא בהמתו לא שנא שלא בבהמתו. וע"ע במג"א בסי' ש"ה ס"ק י"ח בשביתת בהמתו בדרבנן ובדבר שאין בו סקילה עיי"ש ושו"ת מהר"מ אלשקר שמובא שם עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה