דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק כ · הלכה ג
אסור לישראל להשאיל או להשכיר בהמה גסה לעכו"ם שלא יעשה בה מלאכה בשבת והרי מצווה על שביתת בהמתו אסרו חכמים למכור בהמה גסה לעכו"ם שמא ישאיל או ישכיר וכו'. והנה בס"ד דשכירות קניא כמ"ש בלעדי דמחמר ימצא איסור שביתה באמירה לעכו"ם או אם נאמר שלא כדברי המרכבת המשנה אפי' בעושה מעצמה להפרישה:
והנה בגמ' איתא משום נסיוני ג"כ ורבינו לא כתבו ובר"ן מובא בכ"מ משום דהוי חשש רחוק ולא גזרו אלא בס"ד משום דמחמר בחטאת וחמיר גזרו ע"ז וכמ"ש בתוס' וכן נראה מרש"י אבל משום שביתת בהמה דאיסור עשה לא גזרו כ"כ וכיון דקיי"ל מחמר ג"כ אינו בחטאת לא שייך בנסיוני לגזור עיי"ש:
והנה לכאורה י"ל דבשכירות ג"כ שייך נסיוני ובשכירות הוי חשש קרוב דלא ישכרנו כל השבוע אלא סמוך לשבת שאין יכול לעשות עוד בו למען ירויח שכר השכירות וא"כ רוב השכירות בסמוך לזמן האיסור יהיה והנה בס"ד דשכירות קניא אמרינן באיסור מכירה זמנין דמכר סמוך לחשיכה והרי בשכירות אף דקניא מ"מ משום נסיוני שייך בזה ביותר מבשכירות וי"ל דמטעם נסיוני גם בשכירות אסור אף אם נאמר שכירות קניא אבל לא שייך לגזור מכירה אטו שכירות אם שכירות רק משום גזירה דנסיוני אסור:
ובבעה"מ שם בשם י"א דבד' וה' מותר להשכיר כמו לב"ש בשביתת כלים דלדידיה דאורייתא ואפ"ה מותר בד' וה' בפ"ק דשבת וברמב"ן חולק ע"ז עיי"ש והנה מטעם נסיוני יהיה מותר בד' וה':
ועי' בר"ן שכתב דמשו"ה אמרינן משום מחמר בנסיוני ולא משום שביתת בהמה דלא שייך בנסיוני שביתת בהמה כדאי' במס' ב"מ פ"א דבקייצי הוי של הלוקח וכדמוכח במס' ב"ב ושביתת בהמה לא שייך אלא בשלו וכה"ג הוי של הגוי משו"ה אמרינן משום מחמר דהוי אפי' בשל גוי עיי"ש:
ובירושלמי איתא משום נסיוני שפעמים שמכרה לו לנסיון והוא מחזירה לאחר ג' ימים ונמצא עובד עבודה בבהמת ישראל מעתה לנסיון אסור שלא לנסיון מותר זו מפני זו עיי"ש ובמראה שם כתב דירושלמי מיירי בלא קייצי דמים ובבבלי במס' ע"ז משוי לא קייצי ללא שכיח משו"ה לא אמרינן נסיוני כה"ג דירושלמי עיי"ש:
אמנם צ"ע דאף דאמרינן שם דהוי כלקוחין בנאנסו ביד הלוקח משום דאז לא יתנו בחזרה וכל זמן שלא החזירו הוי שלו דאין המוכר יכול לחזור אבל כשמחזירם לכאורה נראה דהוי ביטול מקח למפרע דלא נראה לומר דהוי החזרה כקנין מחדש מלוקח למוכר וכאלו התנו ע"ז דמאי מכריח לומר כן וא"כ לענין שבת יהיה בהחזירו של ישראל למפרע ולמה לא נחוש שמא יחזירם - באיסור דאורייתא - ועי' בשיטה מקובצת במס' ב"מ פ"א שכתב דוקא לבדוק במומו אבל אם בתנאי אם ירצו בו אחרים לא עיי"ש מ"מ גם לבדוק במומו שמא ימצא בו מום ויבטל למפרע ועי' בחו"מ בשו"ע בסי' קפ"ו ואולי י"ל אף דשכירות לא קניא משום דלית ליה אלא קנין פירות בכה"ג דביד הלוקח לשמש בו כשלו למכרו ולאבדו מה שירצה בכה"ג הוי כקנין הגוף כל זמן שלא החזירו ועי' ברמב"ם בפכ"ג מהל' מכירה ה"ו בהפרש בין הקונה קרקע לזמן לקונה לאכול פירות דקונה לזמן קצוב הוא בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קנין עולם לעולם עיי"ש ובראב"ד ובמל"מ פי"א מהל' שמיטה ויובל ה"א על המ"מ שכתב דלמדו מלוקח בזמן שיובל נוהג עיי"ש והנה לדעת הר"ן דכל קנין לזמן הוי ק"פ לא שייך לומר כן אם לא נאמר דכה"ג דרשאי לעשות מה שירצה אין לך קנין הגוף גדול מזה ובכה"ג גם הר"ן מודה ואם לא נאמר דירושלמי ובבלי מחולקין בדעת הר"ן הנ"ל וצ"ע ועי' מ"ש במקום אחר בסוגיא דק"פ בזה ועי' במג"א רמ"ו ס"ק ח' ורס"ו ס"ק א' לחומרא שכירות קניא בשוכר ישראל מגוי עיי"ש ועי' בש"ך חו"מ סי' שי"ג ועי' מ"ש בהל' מזוזה פ"ה ה"י דתוס' כהג"א וב"ח עיי"ש: