אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק יט · הלכה ח

הלכה ב

כל שאסרו חכמים לצאת בו לרה"ר אסור לו לצאת בו אפי' בחצר שאינה מעורבת. בהמ"מ בדעת הרמב"ן ורשב"א לאסור אפי' בבית ועי' בתוס' בשבת דף מ"ו ע"ב בד"ה ואמר עולא וברמב"ן בחידושיו שבת ס"ד ועל קושית הרמב"ן מאי שנא שאין מעורבת דמותרת ג"כ בטלטול ואילו בהוצאה מבית לחצר אסור ע"ז כתב במ"מ דבריו לפרש דעת רבינו:
ובהגהות מיימוני כאן ובתוס' בשבת ס"ד ע"ב בד"ה רבי וכו' להתיר בזה"ז דאין לנו אלא כרמלית ובזמן שהיה רה"ר יש לגזור בכרמלית יותר מהשתא דאין לנו רשות הרבים כלל עיי"ש והנה בכל שאר דברים בשופר ומגילה מחשש שמא יעבירנו דאסור גם השתא אף דאין לנו אלא כרמלית בלבד צריכין לומר שם החשש שמא יעבירנו משום דבהיל למצוה שכיח ביותר לחוש גם עכשיו ולכאורה נראה דעת ר"ת משום דהשתא בכרמלית ליכא חשש משום איסור דאורייתא ולפ"ז למה נבטל מצות שופר דאורייתא ולמה נאמר כיון דלא שייך דהעמידו דבריהן וכו' דהוי מחשש שלא יעבור דאורייתא דלא שייך לפ"ז השתא ונראה כמ"ש בירושלמי הנ"ל בסנדל המסומר דאין בי"ד יכול לבטל וכו' אפי' בבטל הטעם אף דהוי עי"ז ביטול מ"ע דאורייתא ולפ"ז מכ"ש שלא נאמר בטלטול בכרמלית להקל משום דלית לן רה"ר בליכא מצוה ונראה דעיקר טעם להתיר משום דס"ל דקיי"ל כר' ענני דאמר הכל ככבול אלא משום קושית התוס' מדליקה דאסור בכרמלית וע"ז כתב לחלק כנ"ל שאין לנו רה"ר בלתי מחמירין יותר בכרמלית מחצר משא"כ מקדם והאי דאין מצילין בכרמלית בלתי מגזירה אלא מחומרא דלא החמירו אלא היכא דיש לחוש להחמיר ועיין הגהות מיימוני בפכ"ג הל' כ' אות מ' עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה