דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק יט · הלכה א
כל כלי המלחמה אין יוצאין בהן בשבת ואם יצא אם היו כלים שהן דרך מלבוש כגון שריון וכובע ומגפיים שעל הרגלים הרי זה פטור ואם יצא בכלים שאינן דרך מלבוש כגון רומח וסייף וקשת ואלה ותריס הרי זה חייב. הנה למ"ש בהמ"מ בה"ג וכנראה מדברי רבינו בהל' ה' דבאיש לא שייך אתי לאחויי לכן בדרך מלבוש ותכשיט לא שייך איסור מדרבנן אלא בדבר הרפוי שמא יפול ואתי לאתויי וא"כ בהאי דכלי מלחמה שריון וכו' דנראה דלא שייך שמא יפול וא"כ למה אין יוצאין מדרבנן ובר"ן כתב אינו חייב חטאת דלא משוי נינהו אלא כמלבושו נינהו בחול למלחמה ומיהו לכתחילה לא יצא דנראה כיוצא למלחמה עכ"ל. והנה לפ"ז אינו מטעם איסור הוצאה ואפי' בביתו יהיה אסור ואפשר שגזרו אטו כלי מלחמה שאין דרך מלבוש ובשאר דרך מלבוש לא שייך לגזור דא"כ יאסרו כל המלבושים אבל באלה שאין מדרכם ללבוש אלא בחול שייך גזירה שפיר ונפק"מ ביו"ט דמטעם איסור הוצאה מותר ביו"ט אבל מטעם שנראה כיוצא למלחמה אסור ביו"ט ג"כ ומטעם מוקצה למ"ש שאין מלבישים באלה גם בחול מהני ביו"ט באזמניה באיכא דאקצי וכו' אבל אם נאמר דמשו"ה נראה כיוצא וכו' משום דבלא"ה אין לובשן וכמ"ש מהאי טעמא גזרו משום דהוי גזירה שנוכל לקיימו וע"כ רוב בני אדם אין לובשין בחול ג"כ וא"כ ביו"ט אסור מטעם מוקצה ולכאורה בשבת ג"כ למאן דס"ל מוקצה בשבת יהיה אסור ועל כרחך דלא שייך מוקצה בזה וכמ"ש כיון שהרבה אין לובשין שייך לגזור ולפ"ז נפק"מ למ"ש בין שבת ויו"ט לפי הטעמים הנאמרים וגם נפק"מ בבית אם מותר וכנראה אין דברים אלו עומדין להשתמש לדברים אחרים אלא ללבוש בלבד ועיין בירושלמי ספ"ק דביצה בתכשיטין ביו"ט עיי"ש: