דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק יח · הלכה כא
המצניע דבר לזריעה או לרפואה ושכח למה הצניעו והוציאו סתם חייב עליו בכל שהוא שעל דעת מחשבה ראשונה הוציאו וכו'. עיין במל"מ שכתב דוקא בלרפואה וזריעה מהני במצניע בפחות משיעור משא"כ לאכילה עיי"ש ועי' מ"ש לעיל בה"א בזה ולכאורה למ"ש במל"מ יקשה בשכח למה הצניעו למה יהיה חייב דלמא הצניע לאכילה וכיו"ב דלא מהני במה שהצניע וצ"ל שנזכר אח"ז שהיה לרפואה או לזריעה אלא דבשעת הטלטול לא זכר (וכגון ששמענו שנזכר לענין עונש לא שייך דבהתראה לא שייך שכחה) ושייך חיוב חטאת או שאחרים יודעים למה הצניעו ולפ"ז בשכח ולא נזכר יהיה פטור מחטאת וא"כ הוי לגמ' לאפלוגי ולאפרושי בין נזכר אח"ז ללא נזכר. ונראה דאמרינן מדהצניע מסתמא הצניע לרפואה או לזריעה אף דגם לזה צריכין שיטרח דבלא"ה אמרינן כמ"ש ברש"י צ' ע"ב בד"ה ליתני וכו' שאין אדם טורח להוציא נימא אחת לזריעה הילכך מוציא סתם פטור עד שיהיה בו שיעור וכו' עיי"ש מ"מ מסתבר טפי לומר שהוציא לזריעה או לרפואה משנאמר לדברים אחרים אשר אפי' בהוציא והצניעו לא אמרינן דהוי חשוב כמ"ש במל"מ והנה יש לומר ג"כ בשכח אם לרפואה או לזריעה מיירי ובכה"ג ג"כ נאמר כיון דהשתא שכח ע"כ בטל האחשביה משום דהשתא לא שייך אחשביה שהרי אינו יודע למה אחשביה אם לא נאמר ע"ד ראשונה עושה וצ"ע:
ושאר האדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו כו'. במסכתא שבת דף ע"ב ע"א אמר אביי במאי עסקינן בתלמיד שאמר לו רבו לך פנה לי המקום לסעודה הלך ופנה לו דבר חשוב לכל חייב עליו דבר שאין חשוב לכל אי אצנעי רביה מחייב עליו ואי לא לא מחייב וברש"י דלר' שמעון בן אלעזר אתיא דס"ל כל שאין כשר להצניע וכו' והצניע ובא אחר והוציאו נתחייב זה במחשבה של זה עיי"ש ובתוס' שם בד"ה אטו כתבו דלכו"ע אתיא עיי"ש ונראה דעת רבינו שלא הביאו דס"ל כרש"י ובתוס' הקשו לרשב"א אמאי נקטו בתלמיד שא"ל רבו אפי' באדם בעלמא נמי. לכאורה דעת רשב"א יקשה להבין למה משום שהצניע זה יהיה האחר המוציא חייב ומנ"ל לומר שגם לו הוי חשוב ונראה מטעם זה הנאמר בירושלמי בפ"י ה"א הצניעו זה והוציאו זה פטור רשב"א מחייב מה אנו קיימין אם בשהוציאהו מדעת השני דברי הכל פטור אם בשהוציאהו מדעת הראשון דברי הכל חייב אלא כאן אנו קיימין בסתם ורבנן אמרי חזקה מדעת השני הוציאו רשב"א אומר חזקה מדעת הראשון הוציאו וא"כ בירושלמי אין מפרשין רשב"א כפשוטו כדאי' אם בשהוציאו וכו' דברי הכל פטור ובבלי מפרשין ג"כ בתלמיד שאמר לו רבו וכו' דבלא"ה לא מסתבר לומר דלרשב"א השני חייב וצ"ע במס' זבחים מ"ז ע"א דמדמינן רשב"א להאי דזה מחשב וזה עובד עיי"ש והרי לירושלמי ולרש"י ס"ל רשב"א בשבת דהוי בתלמיד או כמ"ש בירושלמי דאמרינן דעושה ע"ד חבירו וא"כ הוי גם בעיניו חשוב וביותר למ"ש המל"מ לא מהני אלא לרפואה וזריעה דהוצאה בלבד מחייבו בלי מעשה דהצניעו וא"כ באמרינן שגם מחשבתו לזריעה וא"כ לא שייך לזה מחשב וזה עובד שהרי גם הוא מחשב כמו המצניע: