דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק יח · הלכה א
המוציא דבר מרה"י לרה"ר או מרה"ר לרה"י אינו חייב עד שיוציא ממנו שיעור המועיל כלום וכו'. ועיין במל"מ שכתב דרק לענין חטאת נאמר השיעור אבל לאיסור חצי שיעור אסור מהתורה והביא דברי רש"י ע"ד ע"א במס' שבת והג"א ריש פ' המוציא יין ובהג"ה שם השיג על החכם צבי בסי' פ"ו שכתב בשבת וכיו"ב לא שייך חצי שיעור עיי"ש:
והנה דעת החכם צבי שם דלר' יוחנן חצי שיעור מהתורה מטעם אחשביה כמ"ש הריטב"א לר"ש עיי"ש וכיו"ב דעת זאת בר"ש טבול יום בפ"ב מ"ג עיי"ש. ולטעם זה יש לעיין בענין חצי שיעור במוציא מרשות לרשות במס' שבת דף ע"ה ע"ב כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציא בשבת חייב חטאת עליו וכל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוה והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניע וברש"י ומצניעין כמוהו כמות זה כלומר שיש בו כשיעור הראוי להצניע אינו חייב אלא להמצניע אם נעשה חביב לאדם אחד והצניע חייב על הוצאתו אם חזר והוציא אבל אדם אחר אינו חייב עליה דלגביה לאו מלאכה הוא עכ"ל וא"כ נראה אף דבעינן תרוייהו ראוי ושיעור להמצניע משוי לחביב אפי' בלא היה ראוי וגם פחות משיעור המצניע חייב ונראה מזה דעל כרחך הוצאה לא הוי גלוי דעת שאחשביה אלא המצניע בלבד מגלה חשיבתו בעיניו ולפ"ז כיון דלא שייך אחשביה בהוצאה ממילא לא שייך איסורא דחצי שיעור ג"כ מהאי טעמא דממ"נ אם יהיה שייך אחשביה בח"ש בהוצאה יהיה גם כן בחיוב חטאת כמו במצניע והוציאו:
אמנם רבינו בפי' משניות פי' ומצניעין כמוהו ר"ל כי מנהג בני אדם להצניען כי יש דברים וכו' אבל אין מצניעין לרוב מציאותן באותו מקום ופחיתותן וכו' עיי"ש וא"כ בלתי מוזכר מכשיעור כלל במשנה ועי' במל"מ להלן בהל' כ"א שכתב במצניע פחות מכשיעור פטור עיי"ש:
ובירושלמי בפ"ז מ"ג ועוד כלל גדול וכו' בגמ' שם רבי חונה וכו' לע"ז איתמרת רבי יוחנן אמר לאיסור הנייה איתמרת רב חסדא אמר לשיעורא איתמרת אית תני חייב חטאת ואית תני כל שהוא מאן דאמר חייב חטאת מסייע לרב חסדא מאן דאמר כל שהוא מסייע לר"א ור"י רבנן דקסרין בשם ריב"ח כגון המוך שהתקינה לנידותה עיי"ש ובקרבן העדה שם בפי' לשעורין איתמרת לאפוקי כשאין בו כשיעור הוי ליה אינו כשר להצניע אית תני חייב חטאת וכו' והיינו כרב חסדא דמיירי כשהוציאו כשיעור ואית תני במתני' חייב חטאת בכל שהוא כיון דכשר להצניעו ומצניעין כמוהו חייב אפי' בפחות מכשיעור והיינו כר' יוחנן דהא לאו לשעורין איתמרת עיי"ש ורבנן דקסרין שאמרו כגון המוך וכו' נראה מפרשין כל שכשר לפי סוגית הבבלי אבל ר"י ור"ח אין מפרשין שאין כמוהו כרש"י אלא לר"ח כל הכשר על שעורא ולר"י אפי' בפחות משיעור במצניעין כמוהו וא"כ לר"י לפי הירושלמי בפחות משיעור וראוי להצניעו או בשאין ראוי והצניעו חייב ובמל"מ הל' כ"א שדעתו להיפוך לא ידעתי למה לא העיר על הירושלמי דנראה מ"ש שם במחלוקת שנויה גם בהצניע בפחות משיעור לא נאמר שיפלגו בזה ועי' בפנ"י שכתב דלירושלמי כשר להצניע ומצניעין כמוהו חדא מלתא הוי עיי"ש אחרי רואי מצאתי בס' שלום ירושלים שעמד על המל"מ ג"כ למה לא העיר מירושלמי הנ"ל:
ועי' בקרית ספר שכתב ח"ש נלמד מכל ובשבת להיפוך מבעשותה את כולה ולא מקצתה ע"ש ולכאורה יש לעיין למה לא נאמר אחשביה משום הוצאה על כרחך דשיעור הוצאה צריך בחשב ביותר עד שמצניעו ומכ"ז לטעמא דאיסורא דח"ש מטעם אחשביה לא שייך בח"ש להוצאה לאסור והנה י"ל דהוצאה בלתי מוכיח כלל על חשיבתו לו דשמא מוציאו שאינו חפץ בו שיהיה שם אבל לפ"ז יהיה שאצל"ג דלר' יהודה בלבד המחייב וכנראה מתני' דלא כר"י ועי' בתוס' שם בד"ה לאפוקי עיי"ש ובמס' שבת ע"ד ע"א ברש"י חצי שיעור מהתורה בבורר דהוי כמ"ש בבעל המאור שאצל"ג בכ"פ וא"כ לא שייך אחשביה אם לא נאמר דחשוב בעיניו מעשה הברירה וצ"ע דבכ"מ הוי האחשביה על הדבר ועי' ברש"י שבת צ"ג ע"ב בד"ה וכן כזית עיי"ש ועי' מ"ש לקמן הל' כ"א עיי"ש: