אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק יז · הלכה יב

הלכה י

בכל עושין לחיים אפילו וכו' ואפילו באיסורי הנאה עכו"ם עצמה או אשירה שעשה אותה לחי כשר שהלחי עוביו כל שהוא וכו'. ועי' בב"י שכתב בסי' שס"ג משום דלאחר שנשרף ג"כ ראוי לדבקו לעשות בו לחי וא"כ לא שייך כתותי מכתת שעורא ועיין בתוספות במסכת עירובין דף פ' ע"ב בד"ה אבל בשם הר' אברהם כן ובטו"ז שם ס"ק ה' הקשה ע"ז דבע"ז אפרן אסור. ובספר מעשה רוקח כתב ע"ז דאף דאסור בהנאה מ"מ כתותי וכו' לא שייך דלא נאמר אלא בעומד לשריפה והאי אף אחר שנשרף ראוי כמ"ש בתוספות הנ"ל. וכיו"ב בספר ישועות יעקב כתב ע"ז דאף דאפרן אסור מ"מ מותר להשהותן ולא שייך כתותי וכו' עיי"ש:
אמנם בט"ז כתב דהרי אסור בהנאה וא"כ צריך לפזרן והוי האפר כמו העצים עצמן עכ"ל. וראיתי בספר תוספות שבת שם שכתב דהאי דצריך פיזור מדרבנן שלא יבוא ליהנות ממנו וע"ז לא אמרינן כל העומד לפזור כפזור דמי עיי"ש ועיין בהל' ע"ז בפ"ח ה"ו ובמל"מ שם מ"ש בשם תוספות שם עיי"ש:
והנה בעשה ממנו לחי אם מהני נמצא פשר דבר בדברי הגאונים שהביא בספר מעשה רוקח בתחילת ספרו ושם בשם המאירי שכתב דלדעת הראב"ד הפי' כתותי מכתת שעורא דהוי כמו שאינו כלל בעולם ולרבינו הפי' כתותי וכו' והוי כעפר והיכא דעפר מהני לא שייך כתותי וכו' עיי"ש ולכאורה אם כתותי וכו' משום דעומד לשרוף מ"מ לא יהיה מטעם זה יותר ממה כשיהיה עפר. ונראה לפ"ז להראב"ד כתותי וכו' לאו משום דעומד לשרוף אלא כיון דצריך איבוד ושריפה מטעם אבוד וכל העומד לאיבוד כאבוד דמי והנשרף כאבוד דמי כיון דנתקיים מצות איבוד ע"י שריפה והוי מטעם זה כאינו בעולם כלל וא"כ למ"ש לדעת רבינו דלא הוי אלא כנשרף וכן נראה דעת התוספות הנ"ל ולפי זה י"ל דוקא בעומד לשרוף כשרוף דמי וא"כ הוי השתא משום כל העומד וכו' כאפר וכנשרף כבר משא"כ משום שעומד לזרקו לרוח או לים המלח משו"ה לא שייך דהוי כמו שאינו אפר ג"כ שהרי תואר זה לא יאבד גם כשעושה לרוח או יפלו לים וכל זמן שלא הפילו וזרקו לרוח ראוי למחיצה. אלא כל זה כשעשהו כבר שיהני אבל כנראה דמותר לכתחילה יקשה דמ"מ נהנה באיסור הנאה בהטלטול ע"י ומ"ש מהאי דלהלן ע"ח בסולמות וראיתי בספר ישועות יעקב שם שעמד ע"ז עיי"ש אף דבלשון רבינו יש לשונות סותרות בזה שכתב בכל עושין וכו' נראה לכתחילה ואח"ז כתב שעשה אותה כשירה וכו' דנראה בדיעבד מ"מ יותר נוטה דדעתו להתיר לכתחילה ג"כ:
והנה כיו"ב מצינו לענין גט באיסורי הנאה עיין באהע"ז בסימן קכ"ד סעיף א' בב"ש שם דלדעת התוספות במסכת גיטין אסור לכתחילה ולדעת הרמב"ם והטור מותר לכתחילה לכתוב על איסורי הנאה ובמ"א כתבתי ליישב עם מה שכתב בטורי אבן במסכת ר"ה לומר דהיכא דאפשר לו לעשותו בדבר אחר כגון שם בשופר של איסורי הנאה שיש לפניו שופר אחר לא מקרי הנאה והביא ראיה ממסכת סוכה גבי אין ממעטין וכו' דאית ליה הושענא אחריתי ואף שמדחה סברה זאת עיי"ש אנכי לענ"ד בסוגיא דמצות לאו ליהנות ניתנו מצאתי סמוכים וקיום לסברה זאת מכמה מקומות עיי"ש. וא"כ י"ל בגט דאפילו בעלה של זית כשר דכמ"ש שם דלא בעי נתינה דשיהיה שוה דבר מה ואם כן כיון דאפשר בקל בשאר דבר לא מקרי הנאה כלל וכיו"ב י"ל בכה"ג דלחי דאפשר בכל דבר כמוזכר להלן ושיעור אין לו לא מקרי הנאה בעשהו באיסורי הנאה. וא"כ כמ"ש דלא שייך כתותי וכו' וא"כ בכה"ג דלחי להתירו לכתחילה לדעת רבינו כמו שלדעתו בגט באיסורי הנאה ועיין בב"ש בסימן קכ"ד בענין כל העומד וכו' ובפר"ח האריך שם ודעתו שלא כדעת הב"ש והב"ח בדעת רבינו לענין גט באיסורי הנאה לכתחילה עיי"ש גם כתב שם דלא קיי"ל כר"ש ממ"ש רבינו כאן דלחי בע"ז מעמידין משום דא"צ שיעור עיי"ש ולמ"ש המאירי אינה ראיה מזה גם למ"ש בב"י ובתוספות הנ"ל אין ראיה מכאן וראיתי בספר בית מאיר שעמד על ראיתו ורמז על דברי התוספות עירובין הנ"ל:
ועל מ"ש בהמ"מ לחלק בין השיעור דרוחב ואורך דיקשה ג"כ ברוחב אין שיעור כמה יהיה אפילו דק בלי שיעור הנתפס במחשבה בלבד כמו באורך ע"ז כתב במרכבת המשנה משום דעכ"פ צריכה שתהיה הקורה בריאה לקבל אריח ואם כן יש לה מזה שיעור מה עכ"פ עיי"ש ועיין ברש"י עירובין פ' ע"ב בד"ה אבל שכתב בזה:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה