דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק יג · הלכה יב
עקר החפץ מזוית זו להניחו בזוית אחרת שנמצאת זו העקירה עקירה המותרת ונמלך בדרך והוציאו לרשות שנייה פטור מפני שלא היתה עקירה ראשונה לכך ונמצאת כאן הנחה בלא עקירה וכו'. ברש"י בדף ה' ע"ב בד"ה אינו חייב וכו' וז"ל אבל בלא עמידה ליכא עקירה אלא עקירה הראשונה והיא לא היתה ע"מ לצאת והתורה לא חייבה אלא מלאכת מחשבת וגמרינן ממשכן שמתכוין לעשות המלאכה אבל לא יודע שהוא שבת או כסבר שמלאכה זו מותרת עכ"ל וצריך פי' במה שכתב אבל איני יודע וכו' במה ענינו לזה גם יקשה דמשונה ענין זה מדבר שאינו מתכוין דשם אינו מכוין להמעשה אבל כה"ג מתכוין לכל פרטי המעשה בפ"ע ומ"ש באם אכל חצי שיעור ע"מ שלא לאכל עוד ואכל אח"כ ח"ש עוד דחייב אף דבהחצי שיעור הראשון לא היה דעתו לאיסורא דכזית שלם בכה"ג אזלינן בתר אכילה אחרונה לצרפה להראשונה:
ונראה דהנה לכאורה שאינו מתכוין לא נדע ממלאכת מחשבת דהרי אין מתכוין הוי אפי' בשאר איסורים ומלאכת מחשבת רק בשבת ומשאצל"ג נדע מזה דהוי רק בשבת בלבד ועי' מ"ש לעיל בפ"א בזה. אבל שאני באוכל חצי שיעור איסור ואח"ז ח"ש דמצרפין סוף אכילה לתחילתו דכולה חד מעשה הוי אלא בשיעור תליא והאיסור מצד עצמו והשיעור בלבד מקרה לו ובסוף בהשיעור תליא לצרף האיסור למפרע לאיסור מצד עצמו ואפילו למאן דס"ל דמותר מהתורה. וגם י"ל אחר שכבר אכל תוך כדי אכילת פרס ח"ש אז גם ח"ש אסור לו מהתורה אבל בהוצאה דעקירה והנחה מעשים מחולקים וזה בלא זה מותר ולא שייך ח"ש בעקירה או בהנחה בלבד דרק בצירוף שניהם נעשה האיסור וכיון דמצד עצמו אינו בגדר איסור אלא דהצירוף משוי לחול שם איסור עליו והצירוף הוי ע"י המחשבה במה שמחשב מתחילה לעשות הנחה עם העקירה דאין שייך בו חצי חלק איסור מה דהוי באכילת איסור דמצ"ע איסורו וכיון דרק המחשבה המצרפם לאיסור שייכי שפיר במלאכת מחשבת הנאמרה בשבת אשר נלמד מזה שאצל"ג וגם מזה נדע שאר דברים במחשבה בשבת ועיקר הצירוף ע"י המחשבה ומדויק הדמיון שכתב ברש"י אבל לא יודע שהוא שבת וכסבור שמלאכה זו מותרת ולא כתב שאינו מתכוין אלא זה דכיון דתליא במחשבתו לאיסור ובכה"ג לא הוי בעקירה מחשבה לאיסור ולא שייך צירוף העקירה עם ההנחה: