דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק יג · הלכה ג
היה אוכל ויוצא מרשות לרשות וחישב להוציא האוכל בפיו מרשות לרשות חייב מפני שמחשבתו משימה פיו מקום ארבע אע"פ שלא הוציא כדרך המוציאין וכו'. הנה האי דאמרינן מחשבתו משוי ליה מקום במס' שבת ק"ב ועירובין צ"ט נראה מסכים ביותר לדעת ר"ת במקום ד' על ד' משום דאין מרגילות לשום דבר בפחות מד' וא"כ בכה"ג מחשבתו משוי ליה מקום ולא שייך בטלה דעתו דאמרינן דף צ"ב ע"ב אנשי הוצל בטלה דעתן וכו' ועי' בתוס' שם בד"ה ואת"ל דכה"ג רוב בני אדם לפעמים כן וכמ"ש בתוס' דוקא בצורך לו מקום ידוע שייך לומר כן ולא באם בלתי יקפיד באיזה מקום שיהיה אבל לר"י דד' על ד' מקרא דאל יצא ממקומו ואין מקום פחות מד' הנה במקרא נאמר מקום יקשה לומר שהוא יחשב מקום למה שאינו מקום וצ"ל שתלוי בדעת בני אדם וא"כ זה כדעת ר"ת הנ"ל והנה לשון ידו של אדם חשובה לו נראה ג"כ דתליא במאי דחשוב לו אבל כדאי' שם דף ה' ע"א מ"ד דוקא אחשביה הוא לידיה היכא דלא אחשבא לא עיי"ש. יד חבירו ג"כ חשוב מקום מדרכי האדם למסור מיד ליד:
והנה בתוס' שם דף ד' ע"ב בד"ה אלא בשם ר"ת דהא דאמרינן מחשבתו משוי ליה מקום היינו היכא דלא ניח"ל בענין אחר ברק ומשתין שאין יכול בענין אחר וזרק בפי כלב שרצונו שיאכלנו ושאני בידו דאמרינן בכל גוונא חשובה לו עיי"ש ובשאר הראשונים ז"ל:
ולכאורה נאמר כיון דאין רשאי מהתורה אלא בפחות מד' וא"כ הוי לו כא"א בענין אחר ולפ"ז נאמר דממילא מחשבתו משוי למקום אפי' בפחות מג' ואם נאמר דאסור ממילא לא יהיה מקום וממילא מותר הנה בכה"ג עי' בתוס' במס' פסחים כ"ו ע"ב בד"ה עלה שכתבו דאזלינן לחומרא עיי"ש ואין לדמותו למ"ש במג"א בסי' רס"ו ס"ק ט' בעומד בשביל איסור שבת לא מקרי עומד לפוש עיי"ש דשאני שם דלא הוי לפוש כלל אלא בשביל האיסור בלבד משא"כ כאן דהוי א"א משום איסור שבת אלא בכה"ג וצ"ע אם נאמר דלא לחייבו במה שעושה שלא לעבור דכל העונשין בתורה על מחשבתו לעבור ולא בהיפוך מזה וצריכין לומר בזה דוקא באין ברצונו אלא במקום הזה מצד עצמו ושייך שהמקום חשוב לו משא"כ בשביל האיסור אין המקום חשוב לו ואפי' לצד אחר בפחות מד' ג"כ היה עושה כן ולא שייך מחשבתו מחשיב לו למקום:
עומד ברשות זו ופי אמה ברשות שנייה והשתין פטור. בהמגיד משנה משום דסלקה בתיקו פטור שאין לחייב מספק עיי"ש והנה פטור אבל אסור מדרבנן ולדעת רבינו ספיקא דאורייתא גם כן אינו אסור אלא מדרבנן ולכן כתב שפיר פטור ועי' בתוס' שבת ק"ב ע"א בד"ה והוציאו שכתבו בהדדי קאתי דבליעתו זו הנחתו עיי"ש ויקשה לר"י דס"ל הנאת גרונו וכן קיי"ל וכמ"ש רבינו בפי"ד מהל' מאכלות אסורות ה"ג עיי"ש וא"כ לאו בהדדי קאתי וצ"ע כעת ואין כאן מקומו ומצאתי בס' ברוך טעם בשער הכולל סי' ד' שהעיר ע"ז ועי' מ"ש לעיל פי"ח הכ"ז עיי"ש: