אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק יב · הלכה יא

הלכה י

המוציא מקצת החפץ מרשות משתי רשויות אלו לרשות שניה פטור עד שיוציא את כל החפץ כלו מרשות זו לרשות זו קופה שהיא מלאה חפצים אפי' מלאה חרדל והוציא רובה מרשות זו לרשות זו פטור עד שיוציא את כל הקופה וכן כל הדומה לזה שהכלי משים כל שיש בו כחפץ אחד. עי' במעשה רוקח ובמרכבת המשנה ובשעה"מ הל' גניבה פ"ג ה"ב שתמוה בעיניו על רבינו שלא כתב לפי סוגית הגמ' לתרץ למ"ד אגד כלי שמיה אגד מהגונב וכו' מגרר ויוצא פטור דאם אגד כלי שמיה אגד קדים ליה איסור גניבה לאיסור שבת ומשני בנסכא וכו' ורבינו לא כתב כל זה בהל' גניבה פ"ג אף דפוסק כאן אגד כלי שמיה אגד עי' בשעה"מ הנ"ל שהאריך בזה ובמרכבת המשנה כתב דהנה במס' כתובות דף ל"א משני רב אשי על קושית הגמ' בהיה מגרר אם לרה"ר איסור גניבה ליכא וכו' ואמר ר' אשי כגון שצירף ידו למטה מג' וקיבלה אבל גם זה לא הביא רבינו וכתב ע"ז דרבינו דעתו כרבינא שם במס' כתובות דברה"ר קנה לענין גניבה עי' בתוס' שם ולא כדעת המל"מ בפ"ב מהל' גניבה הט"ז ועי' שכתב דרבינו דעתו להלכה לומר דעקירה צורך הנחה מהוכחה ממס' ב"ק וא"כ ממילא מתורץ קושית הגמ' עיי"ש וכן נראה מהשעה"מ עיי"ש ובשעה"מ שם בפ"ג מהל' גניבה כתב לתרץ דרבינו ס"ל דלמאן דס"ל כי היכא דלא מהני כליו של מוכר ברשות לוקח כמו כן משיכה בכליו של מוכר לא מהני וא"כ קושית הגמ' מכיס דלא קנה ומה שבתוכו יקנה על כרחך דס"ל כליו של מוכר ברשות לוקח קנה אבל למאי דקיי"ל כליו של מוכר ברשות לוקח לא קני וכמו כן משיכה בכה"ג לא יקשה מידי ואצ"ל בנסכא וכיו"ב עיי"ש:
והנה בהאי דרבינא במס' כתובות ל"א דאמר דקונה ברה"ר כתבו בתוס' שם בד"ה וברה"ר דוקא לענין להתחייב באונסין אבל אינו קונה שיהיה שלו לגמרי עיי"ש ובמל"מ בפ"ב מהל' גניבה הט"ז הביא דברי התוס' וכתב דמסתימות דברי הפוסקים לא נראה כן אלא דבעי לחיוב הגנב ג"כ קנין גמור והנה בזה תלויים תירוצים הנ"ל אם צריך קנין בגניבה כמו בכל קנינים דמקח וממכר ומתנה או לא. ובמקום אחר כתבתי בזה דהנה יש לדון בזה לענין כפל ולענין אונסין ולהיות תורת גזלן עליו:
והנה לענין אונסין במס' סנהדרין ע"ב ע"א בגמ' כי אוקמינהו ברשותו לענין אונסין אבל למקנא ברשותו דמרייהו קיימי וברש"י בד"ה ולא וכו' הנ"מ לענין לשלומי דלא מצי למימר נאנסו דאשכחן בשומרין דחייבן הכתוב לישבע אם לא שלח ידו במלאכת רעהו הא שלח אע"ג דטעין מת או נשבר דהיינו אונס חייב דנעשה עליו גזלן בשליחות יד עכ"ל דעת רש"י דמשליחות יד ילפינן לגזלן לחייבו באונסין ולכאורה יקשה דהרי בשליחות יד מחלוקת במס' ב"מ מ"א ומ"ג אם צריכה חסרון והרי למ"ד א"צ חסרון חייב באונסין אע"ג דלא עשה שום מעשה קנין וברשותו כמעיקרא ולא בא מרשות לרשות בעת כי שלח ידו אפ"ה תורת גזלן עליו לענין אונסין וי"ל בזה לפמ"ש ברא"ש בפ"ק דמס' פסחים וברשב"ם במס' ב"ב בסוגיא דמשיכה ובבעל המאור במס' ב"מ בסוגיא דמלוה ישנה דרשות הנפקד נקנה להמפקיד עיי"ש והנה זה כל זמן שאין הנפקד רוצה לשלוח ידו בו אבל כששלח ידו ואין בדעתו להקנות רשותו לו וזה בכוחו להפקיע רשותו לו אף דעד שיאמר הנח לפני נשאר להיות שומר מ"מ להפקיע רשותו בכחו דמשו"ה מטלטלין דכפרי מקרי אינו ברשותו עי' בתוס' בסוגיא דתקפו כהן ובכמה דוכתי וא"כ בעת ששלח יד הוי כמוציא מרשות המפקיד לרשותו ותורת משיכה ע"ז מרשות לרשות ומאן דס"ל צריכה חסרון סברה אחרת בזה כמ"ש בתוס' ובשיטה מקובצת שם דשמא יחזור מדעתו לעשות מעשה איסורא עיי"ש. ומזה ג"כ בגזלן דילפינן משליחות יד צריך לבוא מרשות של הבעלים לרשות הגנב:
אמנם לכאורה נוכל לומר אם נאמר סתם גניבה יאוש בעלים ויאוש שלא מדעת הוי יאוש א"כ מיד הוי של הגנב ועיקר חיובו השבת הממון וממילא בנאנסו שלו נאנס וחיוב ממון עליו כמקדם ועי' במס' ב"ק דף קי"ד בשמעו דמיאש עיי"ש. והנה דעת הרמב"ן במס' ב"מ בפ"ב דברשות בעלים לא מהני יאוש ובקצה"ח בזה עיי"ש אבל בכה"ג דבידו של הגנב אפי' ברשות בעלים מהני יאוש ועי' במס' ב"ק ס"ה ע"ב ובתוס' בד"ה מה עיי"ש אבל ממ"נ אם בגזלן או בגנב צריכין למודא משליחות יד דרק באחד מהם בלבד אמרינן בסתם יאוש בעלים לר"ש כדאי' במס' ב"ק שם וא"כ לפ"ז לענין אונסין נילף שפיר משליחות יד דמחייב באונסין וכמ"ש בשליחות יד הוי ג"כ בהוצאה מרשות לרשות לכו"ע וכמ"ש:
אמנם יקשה לפ"ז במסכת סנהדרין ע"ב הנ"ל למה לרבא לומר דהאי דגונב כיס בשבת מיירי בשדינהו בנהרא משום דסבר דוקא בליתנהו אבל איתנהו לא אמרינן בדמים קנהו עיי"ש הרי בלא"ה אם נאמר סתם גניבה יאוש בעלים ולא הוי אלא חיוב ממון בלבד. וא"כ הוי שאינו בעין ושייך בדמים קנהו דרבא דס"ל יאוש שלא מדעת הוי יאוש ואין מחויב להשיב הדבר בעצמו דהוי בעין. י"ל האי דמחתרת לא שייך כלל סתם גניבה יאוש בעלים כדאיתא במסכת ב"ק קי"ד דאם בגנב או בגזלן סברה לומר דאין מיאש בגנב משום דמטמר ובגזלן משום דלא מסתפי עיי"ש. וא"כ במחתרת דהוי תורת שניהם בערך גזלן דלא מסתפי מאינשי ועם כל זה מיירי שלא נודע בשעת מעשה הגניבה וא"כ לא שייך יאוש בעלים בזה כ"ז נאמר לחיוב אונסין וכמ"ש דצריך מרשות לרשות כבשליחות יד:
אמנם לענין כפל דלכאורה גם מסברה נדע דלא הוי שם גנב עליו כל זמן שלא הוציאו מרשות הבעלים דבמה שלקחו ומשכו לא עשה עוד מעשה גניבה עמ"ש בשם השיטה מקובצת הנ"ל אלא כשהוציאו מרשות הבעלים אע"ג דלא הביאו עוד לרשותו נאמר דהוי בגדר גנב במה שהוציאו מרשות הבעלים. ובזה נוכל לומר מנ"ל דצריך דוקא להביאו לרשותו ומאי ענין רשות הנאמר בקנין במקח וממכר ומתנה לענין זה. אבל במסכת ב"ק ס"ה ילפינן מאם המצא תמצא בידו אין לי אלא ידו חצירו מנ"ל עיי"ש הרי מקרא נאמר דבעי שיהיה בידו ורשותו דוקא וחצירו ג"כ מקרא ילפינן שם. והנה דמקרא דבעי ברשותו של גנב דוקא יש לעיין דילמא לא חייבתו התורה בכפל אלא בקנהו ג"כ כמו לאחר יאוש והרי סתם גניבה יאוש בעלים לר"ש ויאוש שלא מדעת לרבא הוי יאוש. ועי' במסכת ב"ק ס"ח במכירה בגמרא שם אם בעינן קודם או אחר יאוש עיי"ש. אבל בכפל נראה דלא בעינן שתהיה אחר יאוש ולמ"ש מנ"ל לחייבו ולהוציא ממון דילמא התורה לא חייבו אלא דומיא דידו ממש בקנין גמור דאהני מעשיו ויאוש דסתם גניבה משוי שיהיה שלו אבל כל תחילת הגניבה הוי שלא מדעת והקרא קאמר ונמצא בידו דנראה כיון שבא לידו נתחייב אע"ג דהוי שלא מדעת. והן זה במחלוקת דאביי ורבא אם יאוש שלא מדעת הוי יאוש או לו. ולפי זה לרבא דס"ל דהוי יאוש וקני וסתם גניבה יאוש בעלים בעינן קנין ממש בגנב והוצאה מרשות לרשות כמו במקח וממכר ומתנה והפקר. אבל לאביי דס"ל לא הוי יאוש לא בעי רק שיבוא לידו דומיא דידו דאי' בקרא אבל קנין גמור לא צריך להיות דהרי בהאי דנמצא בידו לא בקנין גמור דיאוש שלא מדעת לא קונה. וא"כ למ"ש אם צריך קנין ממש ומרשות לרשות ממש ולא ברה"ר תליא במחלוקת דאביי ורבא:
והנה אנן קיי"ל כאביי דלא הוי יאוש וא"כ י"ל האי חלוקא לענין אונסין בגנב דשייך לחייבו אף דלהיות שלו לא מהני כמ"ש בתוספות ולמ"ש בשם מרכבת המשנה אבל במשיכה בכליו של מוכר דהוי בידו בגנב צ"ע לפ"ז אף דבמכר לא מהני בגנב י"ל דמהני מתורת ידו כיון דלא בעי קנין ממש ונראה לפ"ז ביותר לתירוץ הא' בשעה"מ וכמ"ש גם כן במרכבת המשנה הנ"ל מטעם עקירה צורך הנחה. וי"ל משו"ה חזר רבא ואביי והיפכו שיטתם דלרבא צריך קנין ממש בגנב למ"ש ולא יקשה ממגרר ואגד כלי לא מהני דהוי ככליו של מוכר ברשות לוקח אפילו במשיכה לא מהני כמ"ש בשעה"מ בשם הרמב"ן ב"ב פ"ו אבל אביי דלדעתו כמ"ש א"צ קנין ממש בגנב י"ל דהוי אגד לענין גנב ומהני ולא לענין שבת משני כדאיתא בגמרא:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה