דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק יב · הלכה ד
מותר לעשות מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין רקנים כדי שלא תעבור הדליקה אפי' כלי חרש חדשים מלאים מים עושין מהן מחיצה אע"פ שודאי מתבקעין ומכבים שגרם כבוי מותר וכו'. והנה יש לעיין בהאי דמתירין בגרם כבוי דנראה דוקא בכבוי הדין כן ובדליקה עי' בשו"ע או"ח בסי' של"ד סעיף כ"ב דאיתא דגרם כיבוי מותר ובהג"ה שם בשם המרדכי במקום פסידא עיי"ש אף דלכאורה מדאיתא בגמ' משום דאדם בהול על ממונו אסור לר' יוסי בשבת ק"כ שם וא"כ בליכא פסידא יהיה יותר להקל גרם כבוי ממקום פסידא ונראה דבגרם ג"כ לאסור מדרבנן ודוקא במקום פסידא הקילו לרבנן דלא חששו לאדם בהול וכו' ולר"י דחושש לאדם בהול ואוסר אפי' במקום פסידא אבל בשלא במקום פסידא אסור לכו"ע לכתחילה לדעת המרדכי הנ"ל:
והנה בגורם בשאר מלאכות חוץ ממכבה בדליקה לא נשמע מסוגיא דבהאי דגרם כבוי בדליקה לכאורה היה נראה דהוי שאינו מתכוין ולא הוי פסיק רישא שיתבקעו הכלים אלא בהאי דטלית שאחזו בו האור מצד אחד נותנין עליה מים וכו' וטלית שאחז האור מצד אחד פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה וכו' עיי"ש בגמ' ובש"ע שם סעיף כ"ג שמובא דעת הב"י בלשון הטור שצריך שלא יתכוין לכך ובטו"ז הקשה עליו דודאי כפשוטו נראה דמותר לכוין בכה"ג ופי' בטור שלא יתכוין לכבות הדליקה אלא שלא ידלק עוד אבל לכבות ע"י גורם מותר לכוין ובמג"א בשם ב"ח פי' שלא ינענע לכבה ממש עיי"ש וא"כ על כרחך לא הוי בכבוי ההתר משום שאינו מכוין ומהאי טעמא נראה דלא התירו אלא במקום פסידא דבשאין מתכוין יהיה מותר בכ"מ אלא דהוי מלאכה שאצל"ג ועיין בתוס' במס' שבת דף מ"ז ע"ב בד"ה מפני מ"ש למה לר' שמעון במקרב כבוי שם גזרו דהוי שאצל"ג עיין שם ואם כן יש לומר דוקא בכבוי דמהתורה לר"ש שאצל"ג מותר התירו בגורם ולא בשאר איסורי שבת אבל א"כ יקשה לרבינו דפוסק כר' יהודה במשאצל"ג דאסור מהתורה מנ"ל להתיר גורם כבוי. אמנם סוגית הגמ' לא נראה דתליא בשאצל"ג אם דאורייתא או דרבנן וגם דאם נאמר משום דכבוי דרבנן גרם כבוי מותר מאי מקשינן בשבת ק"כ שם דרבנן אדרבנן דהתירו גרם כבוי, משם כתוב על בשרו ה"ז לא ירחץ וכו' הרי י"ל שאני מחיקת השם דהוי דאורייתא הנה למסקנא משום דאדם בהול וכו' מ"מ כבוי ג"כ מדרבנן לר"ש:
אמנם אם מחיקת השם מבשרו הוי דאורייתא יש לעיין בשם שלא במקומו אם קדוש עי' בשלטי גבורים ס"פ שבועות העדות וברש"י ערכין ומ"ש לעיל פ"ו מהל' יסודי התורה עיי"ש והנה י"ל במחיקת השם שם הוי שאינו מתכוין וכמ"ש ברשב"א לא הוי פסיק רישא שכתב שאפשר שלא ימחוק עיי"ש ועמ"ש לעיל בפ"א בכה"ג דאפשר בדרך המיעוט שלא יהיה באיסור מקרי פ"ר ועל כרחך צ"ל דלא הוי אין מכוין ממש דא"כ מאי טעמא דאוסרין:
והנה כמ"ש לעיל בפ"ו מיסודי התורה לחלק בין שם במקומו לשם על בשרו דהנה כדאיתא בגמ' שם לחלק בגרם שאני התם דאמר קרא וכו' לא תעשון וכו' עשיה הוא דאסר גרמא שרי א"ה ה"נ כתיב כל מלאכה לא תעשה וכו' עשיה הוא דאסור גרמא שריא וכו' דמזה נראה דבדבר שאין האיסור מצד עצמו מלהיות נעשה אלא העשיה אסורה וכמ"ש במק"א בזה ועי' בתוס' תמורה דף ד' מ"ש לחלק בין כל שתיעבתי דלא שייך בצורם אוזן בכור משום דממילא מותר עיי"ש וכתבתי שם דבזה לחלק בשם שלא במקומו על בשרו אין האיסור אלא על העושה שמוחק השם וגרמא לאו בכלל עשיה הוי ושרי אבל בשם במקומו בס"ת שהאיסור שלא יומחק על הנעשה ג"כ גם גורם אסור עיי"ש שכתבתי ביתר מפורש בזה אף דלמסקנא כן לחלק בין עשיה לגרמא מ"מ גם בס"ד על כרחך ידעו מזה דאל"כ מאי טעמא לומר גורם מותר במחיקת השם ובשבת במשנה מפורש פורסין וכו' מע"ש וכו' ומטעם גורם כמ"ש דנראה משום דהאיסור מצד העושה יש לחלק בין ערב שבת ושבת וממילא גרמא מותר אבל בלא"ה מאי שנא שבת מע"ש ולפי"ז י"ל גורם הוי בשבת וכמו כן בהאי דמחיקת שם מבשרו וכיו"ב דאיסורו רק על העשיה ולא על הנעשה מותר מהתורה ואף בצורך לגופה ג"כ ומיושב מ"ש לדעת רבינו שפוסק משאצל"ג אסור ואפ"ה גורם מותר בכבוי ולפ"ז יש לחלק באיסור גורם בין שבת והשם שלא במקומו לשאר איסורים ועי' מ"ש לעיל פ"ו ה"א אות ז' עיי"ש:
אמנם במרכבת המשנה העיר כי רבינו בפי' המשנה דאין מדליקין שמן שריפה במסתפק בשמן כתב ועיקר אצלינו אפי' גרם כבוי אסור וכיו"ב בס"פ כירה ובפ' כל כתבי כתב דפסקינן דלא כר"י דאוסר בגרם כבוי ועי' שמחלק לגורם לכבוי לגורם מניעת הדליקה עיי"ש נראה בכה"ג דמסתפק גורם כה"ג יותר בגדר עושה משאר גורם ובלתי נסתר בזה מ"ש לעיל: