דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק יא · הלכה ה
המפשיט מן העור כדי לעשות קמיע חייב וכן המעבד מן העור כדי לעשות קמיע חייב ואחד המולח ואחד המעבד שמליחה מין עיבוד הוא ואין עיבוד באוכלין וכו'. עי' במל"מ שהקשה למה צריכין במס' מנחות כ"א ע"א תמלח אפי' בשבת הרי אין עיבוד באוכלין ועי' שכתב בשם מהר"י אלפאנדארי דקדשים שאין נאכלים לאו כעיבוד באוכלין דמי עיי"ש. והנה לכאורה מסברה לא היה נראה לומר כן דהנה לדעת רבינו שכתב לעיל בפ"י הי"ג דשייך בונה במגבן ומאי שנא בנין באוכלים מעיבוד דלא אמרינן באוכלים ונראה דמגבן הוי כמתקן כלי דדרכו בכך ורבינו דס"ל דבעושה כלי בנין וסתירה מדאורייתא אבל בעיבוד באוכלים שאין מדרכו לכן כמו דמצינו בסחיטה מהתורה בזיתים וענבים בלבד עי' במס' שבת דף קמ"ה ע"א ולעיל בפ"ח ה"ו ולפ"ז גם בקדשים אף שאין נאכלים מ"מ אינן עומדים לעיבוד ואין רצון לכך אמנם לפי מ"ש בר"ן במס' ביצה דף י"א גבי אין מולחין חלבי שכתב דמולח מידי דשייך ביה עיבוד כגון חלבים דלאו אוכלים גמורים הן יש בו משום עיבוד עיי"ש. ויש לומר עוד חלבים מצד עצמם עומדים לעיבוד משא"כ בשר קדשים וכיו"ב נבילה שאין עומדים מצד עצמם לעיבוד והרי הר"ן כתב דלאו אוכלים גמורים הן ונראה דאם היו אוכלים גמורים אף דבלתי ראוים ועומדים לאכילה מ"מ באוכל גמור אין מדרכו לעיבוד אף שאסור לנו:
ועי' במג"א בסי' שכ"א ס"ק ז' דדעת הרשב"א דיש מליחה ועיבוד באוכלים מדאורייתא והקשה מסוגיא עיי"ש ועיין בתוס' יו"ט בפ' י"ד מ"ב ממס' שבת שהביא דברי הרשב"א וכתב דגם דעת רש"י כן ומשום דרב אשי מסבר דברי רבה ב"ה נראה דס"ל כן וקיי"ל כותיה עיי"ש ועי' בס' ארעא דרבנן מהדורא בתרא סי' קמ"ב ובהג"ה שם וראיתי בס' תוספת שבת שם בסי' הנ"ל ס"ק י' שמתרץ קושית המל"מ הנ"ל דצריכין קרא למליחה בשבת בקרבן לאימורים דבחלבים שייך עיבוד כמ"ש בר"ן הנ"ל ועי' מ"ש עוד תירוץ על קושית המל"מ ולכאורה בלא"ה יקשה למ"ש בתוס' מנחות כ"א ע"א בד"ה דם דא"צ למלוח כמליחה לעיבוד ולימים רבים ע"ש הרי כנראה אם נאמר ג"כ דיש עיבוד באוכלין לא יהיה חייב ג"כ אלא במולח כשיעור העיבוד דא"צ לקרבן כל כך וא"כ למה צריכין קרא להתירו בשבת ועי' פסחים מ"ו ע"א:
ואחר שכתבתי ראיתי בשער המלך בהל' יו"ט פ"ג ה"ד שהאריך בזה ועמד ג"כ עמ"ש נגד הר"י אלפנדרא וגם הקשה דשיעור עיבוד מיל דא"צ עיי"ש מ"ש בזה באריכות ובשעה"מ הביא שם מי שאומר דס"ד לאסור מליחת הקרבן בשבת משום מבעיר את המלח עיי"ש ועי' ברשב"א במס' שבת קל"ד דדעת הרמב"ן ביש לו מים קודם מילה ולא אחר המילה דרוחצין ומלין אף דיהיה סכנה אחרי המילה ויהיו צריכין לחלל השבת משום פקוח נפש אלא מילה דוחה שבת וסכנת נפשות דוחה שבת ואין למצוה אלא שעתה עיי"ש ובעל המאור חולק ע"ז עיי"ש וכמו כן בזה נאמר דמליחה מצוה ובשעת מליחה אין עובר על איסורא אלא דאחר זמן הקרבה דוחה ויהיה גם מבעיר המלח ונאמר ע"ז אין למצוה אלא שעתה וכמ"ש הרמב"ן הנ"ל אלא דיש לומר דשאני התם דלאחר המילה לא יוכל לסלק הפקוח נפש אלא בחימום המים אבל כאן יוכל בשעת הקרבה עוד לסלק הבערה בהמלח ע"י הדחה וצ"ע ועי' בשעה"מ פ"ה הכ"ד מהל' חמץ ומצה עיי"ש:
והנראה די"ל על קושית המל"מ כאשר חשבתי ומצאתי בס' ראש יוסף במס' שבת ע"ה דלדעת רבינו דס"ל בחובל משום מפרק כמו כן בשחוטה כמו בסוחט פירות דמאי שנא בחיה או בשחוטה דמפרק הדם מהבשר ודוקא בבשר מלוח שייך אין עיבוד באוכלין אבל להוציא דמו יש משום מפרק עיי"ש וא"כ י"ל במס' מנחות צריכין לקרא משום איסור מפרק אלא דלכאורה הוי שאצל"ג י"ל דברייתא אתיא כר' יהודה דס"ל חייב וכן ראיתי בשעה"מ שכתב ג"כ משום מצוה הוי שאצל"ג על העיבוד וכתב ג"כ דאתיא כר"י עיי"ש וא"כ לפ"ז לרבינו דס"ל משאצל"ג אסור הסוגיא דמנחות כפשוטו ואין לדמותו לסוחט לאיבוד דלא שייך מפרק כמ"ש בתוס' שבת ע"ג בזומר וא"צ לעצים אפי' לר"י פטור עיי"ש דא"כ בחובל ג"כ נאמר כן אלא כיון דרוצה בזה וביותר במליחה להוציא הדם. ועי' בעל המאור בסוגיא דמקלקל בחבורה שכתב בכל מלאכות שייך צל"ג חוץ מן זורה ובורר דזה עיקר מלאכתן עיי"ש: