אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק יא · הלכה א

פרק יא

השוחט חייב ולא שוחט בלבד אלא כל הנוטל נשמה לאחד מכל מיני חיה ובהמה ועוף ודג ושרץ בין בשחיטה או בנחירה או בהכאה חייב. החונק את החי עד שימות ה"ז תולדות שוחט לפיכך אם העלה דג מספל של מים והניחו עד שמת חייב משום חונק ולא עד שימות אלא כיון שיבש בו כסלע בין סנפיריו חייב שעוד אינו יכול לחיות הושיט ידו למעי הבהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב. הנה כתב רבינו החונק וכו' הוי תולדה וברש"י דף ע"ה בד"ה שוחט משום מאי חייב שחיטה במלאכת המשכן היכא ומאי עבידתא אי מעורות אלים מאדמים למה בהו שחיטה בחניקה נמי סגי עכ"ל וא"כ נראה דלמאי דמשני משום נטילת נשמה שוה חניקה לשחיטה וגם חניקה אב כמו שחיטה ובתוספות במסכת שבת ע"ה ע"א בד"ה כי וכו' שכתבו דחובל תולדה דשוחט וחייב משום נטילת נשמה דדם הוא הנפש ונטילת הדם הוי נטילת נשמה עיי"ש ובמסכת כתובות ה' ע"ב בד"ה דם הביאו ראיה דחובל משום נטילת נשמה דהרי שוחט גם לרב משום נטילת נשמה כדאיתא שבת ע"ה עיי"ש וכיו"ב דעת רש"י במסכת שבת דף ק"ז ע"א לחד לישנא שם דחובל תולדה דשוחט עיי"ש.
והנה דעת רבינו דחובל משום מפרק עם כל זה י"ל דס"ל דביוצא דם הוי בשוחט אב ונטילת נשמה בלי הוצאות דם דחונק ושולה דג וכו' הוי תולדה ועי' בהגהות מיימוני בשם ירושלמי עיי"ש (ועי' בירושלמי שבת דף ל' ע"א ודף י' ע"ב שנראה דס"ל בחבורה כתוס' דפליגי שם אם חבורה אב ושחיטה תולדה או להיפוך עיי"ש. וי"ל להיפוך דאם לאו משום צובע למה יהיה חבורה אב וצ"ע) ועי' בפי' משניות חולין בשוחט בשבת שכתב רבינו בשחט פורתא חייב עיי"ש וי"ל משום מפרק ועי' בלח"מ שעמד למה לא כתב רבינו גם משום צובע כרב דקיי"ל כותי' באיסורא עיי"ש. וגם נפק"מ שם לאחר שנחנק ועוד חיות בו אם שחטו משום נטילת נשמה פטור ומשום צובע יהיה עוד חייב:
ובספר מרכבת המשנה כתב דצובע שאינו מכוין ולא הוי פסיק רישא דאפשר בשחיטה יבשתא ובגמרא דפליגי על כרחך באינו מכוין דבמכוין גם שמואל מודה עיי"ש. וכונתו דכיון במתכוין פשוט כן לכו"ע א"צ להביאו ובשאין מתכוין לא קיי"ל כרב דרק אם נאמר במתכוין פליגי וא"כ אין זה פשוט שהרי שמואל פליג ע"ז והוי להביאו כן נראה כונתו אבל יקשה לומר דלא הוי פ"ר משום דאפשר בלא שכיח שיהיה שחיטה יבשתא ועי' מ"ש לעיל בפ"א דבכה"ג דלא שכיחא הוי פ"ר:
ובירושלמי בפ' כלל גדול דף ל' ע"א השוחט רשב"ל אמר לית כאן שחיטה שחיטה תולדת חבורה היא ובפ"ב דף י' ע"ב שם ר"י בי ר' בון אמר אתפלגון ר"א ור' יוחנן חד אמר שחיטה עיקר וחבורה תולדה ואחרנא מחליף עיי"ש. וראיתי בס' שלום ירושלים שמזה הוציא רבינו שלא הביא צובע דחזינן דכולהו אמוראי בירושלמי לא ס"ל משום צובע עיי"ש:
אמנם יש להבין אם חבורה מטעם מפרק כמ"ש רבינו או משום נטילת נשמה כמ"ש בתוס' ורש"י האיך נאמר דשחיטה תולדה דחבורה וכי אין בשחיטה יותר נטילת נשמה ומפרק מחבורה ויותר מובן אם נאמר משום צובע ובשחיטה לא ימצא צובע אלא לרב משום דניחא ליה כי היכא דלחזי וכו' כדאיתא בגמ' דף ע"ה בזה שייך לומר דחבורה אב ושחיטה תולדה דהרי שמואל פליג ורב ג"כ אמר דלא לוחיכי עליה כדאי' שם אלא דיקשה אם שחיטה וחבורה משום צובע למה נמנו כל אחת למלאכה בפני עצמה וגם אם חבורה מטעם מפרק יקשה א"כ לירושלמי שחיטה ומפרק חדא מלתא למה במשנה מפרק בפ"ע ושחיטה בפ"ע ויחסר מלאכה מל"ט מלאכות וע"ז י"ל כדאי' במס' שבת ע"ג ע"ב היינו זורה היינו בורר היינו מרקד אביי ורבא דאמרי תרוייהו כל מלתא דהוי במשכן אע"ג דאיכא דדמיא לה חשיב לה וכו' עיי"ש. ולפ"ז לכאורה מירושלמי נראה להיפוך מדעת רבינו:
ועי' עוד בס' שלום ירושלים שם שכתב דרבינו הוציא מסוגיא דמס' חגיגה דף ח' ע"א דילמא אתי לעשורי ביו"ט ואי אפשר לעשר ביו"ט משום סקרתא וברש"י שצבעו כדאיתא בבכורות נ"ח היוצא בעשירי סוקרו בסקירה ואומר הרי זה מעשר והוא צבע אדום וכו' עיי"ש ואם נאמר בשחיטה צובע א"כ למה יהיה אסור ביו"ט דשייך לפ"ז מתוך שהותר בשחיטה וכו' עיי"ש. אבל יקשה לפ"ז עוד קושית הגמ' לרב ביו"ט מ"ט לא וגם יש לעיין בזה בדעת רבינו מהל' יו"ט כאשר העיר בס' הנ"ל גם כן ע"ז:
ועי' בפנ"י שהקשה לדעת רבינו דחובל משום מפרק למה לא נאמר בגמ' שם גם מפרק ותירץ דבשוחט חולין הוי שאצל"ג שאין צריך להדם עיי"ש. אבל יקשה לרבינו דפוסק כר"י משאצל"ג חייב הוי לומר גם משום מפרק וי"ל דהנה דינא דמפרק כבר כתבו רבינו ואם כיון דבכלל שחיטה מפרק ג"כ הוי לומר כן י"ל דהנה מפרק בתחילת השחיטה ונטילת נשמה בשחיטת רוב הסימנים אם נאמר דבדם עם נטילת נשמה ביחד הוי אב לדעת רבינו דלדעת התוס' הדם הוי נטילת נשמה וא"כ הוי בשחיטה ב' מלאכות נפרדות דבתחילת השחיטה נגמר המפרק וא"צ להוסיף ע"ז ונטילת נשמה אח"ז ובשוחט בשנשחט מקצתו כבר הוי נטילת נשמה בלי מפרק וא"כ אפשר זה בלא זה וא"צ לרבינו להעיר על מפרק כלל והנה משום צובע ג"כ ימצא בשחיטה בלי צביעה בשחיטה יבשתא (או לעצמו דלא שייך צובע ועי' בתוס' יו"ט פ"ז מ"א ע"ש) וא"כ הרי מפרק וצובע כתב לעיל בפ"ח ובפ"ט אבל בצובע יקשה לעיל בפ"ט כשכתב דינא דצובע הוי למכתב דיש בשחיטה ג"כ צובע דהרי לא הוי פשוט כ"כ דשמואל פליג ע"ז:
וי"ל דהרי רב דס"ל בפ"ב דשבת אינו מתכוין אסור אפ"ה אמר דמטעם ניחא ליה וכנראה אפי' במתכוין צריך שיהיה ניח"ל דבלא ניח"ל לא הוי בגדר צובע ועי' במג"א בסי' ש"כ ס"ק כ"ה דאין צביעה אלא בדבר שדרכו בכך עיי"ש וכמ"ש בתוס' שבת דף ע"ג ע"ב בד"ה אמר דאפי' למאן דס"ל שאצל"ג חייב בכה"ג באם אינו רוצה לא הוי בגדר מלאכה ופטור ועי' בהמ"מ בפי"ב במצרף שם עיי"ש ולפ"ז במאן דלא ניח"ל י"ל לרב לא הוי בכלל צובע ואין לומר דנאמר דמסתמא ניח"ל והוי לכו"ע כמתכוין דעכ"פ לא הוי פסיק רישא שאפשר שיכוין שלא יהיה ניח"ל וע"כ נראה אף דרב ס"ל כר"י בשאין מתכוין בזה צריך שיכוין ושיהיה ניח"ל וא"כ בכה"ג דמכוין וניחא ליה י"ל לכו"ע אסור וי"ל דדעת רבינו אחרי דאמרינן דרב אף משום צובע קאמר ומפרש טעמא בניח"ל גם שמואל מודה לו רק בס"ד דלא ידעינן מאי ניחא ליה קאמר רב נראה בפלוגתא אבל בניח"ל פשוט לכו"ע דהוי כצובע וא"צ לרבינו להביאו בפני עצמו:
אמנם אחרי רואי בסי' ש"כ סעיף י"ט ליתן כרכום בתבשיל מותר ואין לחוש לו משום צובע דאין צביעה באוכלין והוא מבעל ס' יראים מובא בב"י ועי' בדרכי משה שם אות ב' ונראה דתליא אם יש עבוד באוכלין דקיי"ל אין עיבוד באוכלין עי' להלן ה"ה וא"כ לא שייך צובע בשחיטה וא"כ יש ליישב דעת רבינו ומצאתי כן בספר ישועות יעקב בסי' הנ"ל אמנם עי' לעיל בפ"י הי"ג במגבן דעת רבינו דהוי בונה וא"כ דעתו לחלק בין עבוד לשאר מלאכות באוכלין וצ"ע:

כיון שיבש כסלע וכו'. עי' בבאורי מהרש"ל על הסמ"ג שכתב שלא נטעה לפרש יבש כסלע אלא השיעור התפשטות היבשות כרוחב הסלע עיי"ש.

הושיט ידו למעי הבהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב . במס' שבת ק"ז ע"ב מדמינן ליה להאי מאן דתליש כשותא מהזמי וכו' דמחייב משום עוקר דבר מגדולו ועי' בתוס' במס' ע"ז דף כ"ו ע"א בד"ה סבר שכתבו דהוי משום עוקר מגדולו תולדה דגוזז ומחלקינן שם בין ביושבת על המשבר וגם לשכלו חדשיו שלא יקשה שם מאלודי בשבת וכו' עיי"ש וברש"י במס' שבת שם כתב דלדל עקר שהפילתו ע"י דלדול זה עיי"ש. נראה כרבינו משום נטילת נשמה ולא יקשה קושית התוס' במס' ע"ז הנ"ל דשם באלודי לא הוי נטילת נשמה ועל הדמיון בגמ' לכשותא מהזמי וכו' עיין ברשב"א ובחי' הרמב"ן שם שמפרשים שכמו שם בערך עוקר מגדולו אף שאינו מפריד מהדבוק ממש כ"כ שייך נטילת נשמה בזה וכעוקר מחיותו עיי"ש שהאריכו לסייע לדעת רבינו:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה