דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק י · הלכה יט
הצד דבר שמינו לצוד אותו חייב וכו' אבל אם הפריח ציפור לבית ונעל לפניו וכו' ה"ז פטור שאין זו צידה גמורה שאם יבוא לקחתו צריך לרדוף אחריו ולצוד אותו משם וכו'. במס' שבת ק"ו ע"ב ובמס' ביצה כ"ד ע"א דצבי לגינה ולביברים דלא הוי צידה לר' יהודה הצד מתוכם חייב ולרבנן דהוי צידה הצד מתוכן פטור עיי"ש במאי שהקשו ורמינהו וכו' וברש"י ביצה בד"ה חייב דכיון דהכניס ציפור למגדל ונעל בפניו הרי הוא אחוז ועומד ונגמרה צידתו וכו' עיי"ש:
והנה אין לומר לדמותו לשם משמעון ועי' בפ"א הי"ד כל המתכוין לעשות מלאכה בשבת והתחיל בה ועשה כשיעור חייב אע"פ שלא השלים כל המלאכה וכו' עיי"ש. ועי' במסכת כריתות י"ט ע"א במשנה שעשה מקצת וכו' ובגמ' ע"ב שם גמר מלאכה לר' אליעזר פטור הא וכו' עיי"ש ובמסכת שבת ג' ע"א בד"ה שניהם עיי"ש דוקא בשם משמעון דהוי בשם גמר מלאכה ועי' במסכת שבת ק"ב ע"ב במשנה זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת ובגמרא ק"ג ע"א דחק קפיזא בקבא עיי"ש. אבל בצידה לא הוי גמר מלאכה רק כשניצוד לגמרי כל זה פשוט ומובן אבל להיפוך יש להעיר למאן דס"ל דהוי צידה אף דמחוסר עוד צידה למה לא נאמר אף דהוי בגדר צידה מ"מ בצד מתוכו חייב משום גמר מלאכה דממכה בפטיש דהוי לאחר הגמר בלעדו אלא בהוספה ועי' בהגהות מיימוני ט"ז ובמרדכי בפרק הבונה דמכה בפטיש אחרי גמר מלאכה בנין עיי"ש וא"כ כמו כן לאחר גמר צידה מ"מ בהוספה שיהיה כניצוד ממש יהיה בכלל גמר מלאכה. והנה יפלא שלא לומר בדבר דלר"י לא הוי מלאכה כלל לרבנן דהוי מלאכה במאי שמוסיף לא הוי כגמר מלאכה ובגדר מכה בפטיש. ונראה דלא שייך מכה בפטיש אלא בדבר מלאכת אומן וכיו"ב ולא בצידה שאינו בשנוי ומלאכה בהדבר וצ"ע ועי' מ"ש לעיל בפ"ח ה"ב בזומר ובישול אחר בישול עיי"ש וי"ל דלא שייך מכה בפטיש רק בעושה מעשה אחרת ולא בצידה ובישול אחר בישול דהוי מעשה אחת וצ"ע: