דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק י · הלכה יב
הבונה כל שהוא חייב המשוה פני הקרקע בבית כגון שהשפיל תל או מילא גומא או גיא הרי זה בונה וחייב וכו'. הנה במסכת שבת ק"ב ע"ב כל שהוא למאי חזי שכן עני חופר גומא להצניע בו פרוטותיו דכותיה גבי משכן תופרי יריעות וכו' להצניע וכו' אמר אביי כיון דמשתכי לא עבדי הכי וכו' אלא שכן עני עושה פיטפוטי כירה קטנה וכו' דכותיה גבי משכן מבשלי סמנין וכו' רב אחא בר יעקב אמר אין עניות וכו' אלא שכן בעה"ב שיש לו נקב בבירתו וסותמו דכותיה גבי משכן שכן קרש שנפלה בו דרנא מטיף לתוכה אבר וסותמו:
והנה מדנקיט שכן עני וכו' שכן בעה"ב בבירתו היה נראה בלא בבירתו לא הוי בכל שהוא אבל א"כ מאי השיעור בבנין שאינו של בעה"ב בבירה ועיין בתוספות שם בד"ה כל שהוא שכתבו דוקא הכא איצטריך לפרושי דהוה דכותיה במשכן משום דלא חשיב בנין כל שהוא אבל מוציא עיטרן ופלפלת כל שהוא סברה הוא דמחייב עכ"ל נראה מדאיכא במשכן א"צ ראוי ושיהיה חשיב בנין בעינינו. וא"כ למה נקטו בגמרא שכן בעה"ב וכו'. וי"ל עמ"ש בתוספות ב"ק דף ב' ע"א בד"ה ה"ג די"ג משכן וחשיבי קרי ליה אב דצריך משכן ושיהיה מלאכה חשיבי וא"כ י"ל בבירה הוי אב ושלא בבירה בגדר תולדה דזה שבעה"ב ג"כ עושה בגדר חשיבי וצ"ע.
ועי' מנחות נ"ז דמקשינן ג"כ בקודח וכו' ור"ל בצירוף ואח"ז באופן אחר עיי"ש דנראה דצריך ראוי עכ"פ בכל שהוא גם יש לשום לב דהנה שכן עני השיעור בחפירות הגומא וכן הבעה"ב בבירתו במלוי הגומא. והנה לעיל ע"ג ע"ב היה לו גבשושית וכו' היה לו גומא וכו' וכמ"ש רבינו המשוה וכו' והשיעורין ממה נפשך לא נדע בשניהם וכמסקנא שכן הבע"ב וכותיה במשכן לא נדע כל שהוא אלא במלוי ולא בחופר וצ"ע. והנה למ"ש בתוספות בדבר שמסברה א"צ ללמוד השיעור ממשכן וא"כ כיון שיש שיעורא דעני וכו' וא"כ הוי מסברה גם בחופר גומא ג"כ וא"צ ללמוד ממשכן והאי דמקשינן והא אין עניות וכו' ומהדרינן שיהיה ג"כ במשכן י"ל כמ"ש שיהיה בכלל אב דמטעם שכן עני וכו' יהיה באחר תולדה בלבד וצ"ע בזה:
והבונה ע"ג כלים פטור. בירושלמי בפ' כירה ובפ' הבונה כמובא בהמגיד משנה הדא אמרה בנין ע"ג כלים בנין ודחי אדנים כקרקע הן עיי"ש:
לכאורה מדמקשינן הדא וכו' נראה דפשיטא להו דלא שייך בנין אלא על גבי קרקע דאל"כ למה לא נאמר בנין ע"ג כלים וא"כ לפי מ"ש בדעת רבינו להלן הל' י"ג וכמ"ש בהמ"מ שם דאף דקיי"ל אין בנין וסתירה בכלים בעושה כלי מתחילתו אין לך בנין גדול מזה ואין נקרא בנין בכלים אלא עושה כלי עיי"ש שלא כדעת רש"י ור"א ממיץ וכיו"ב שלא פי' כן וא"כ מאי פשיטא לירושלמי דאין בנין ע"ג כלים כיון דאף בתלוש שייך בנין ואף בבלתי נוגע בקרקע כלל ולכאורה היה נראה דמ"ש בירושלמי אדנים כקרקע לפרש כיון שעושה בנין בדבר חדש מקרי בנין אף באינו מחובר בקרקע וכמ"ש בהמ"מ הנ"ל אבל דעת רבינו לא נראה כן ודעתו שאין בנין אלא ע"ג קרקע או בעושה כלי דהוי אפי' בתלוש בנין אבל בתלוש בלתי מחובר או נסמך לקרקע כאדנים לא מקרי בנין ויש לעיין למה לא כתב אדנים כקרקע כמ"ש בירושלמי הנ"ל וצ"ע ועי' בסי' שי"ג סעיף א' במחזקת ארבעים לא מקרי כלי ושייך בנין עיי"ש דמשום אוהל חייב אף דלא מקרי בנין הנה מצינו אוהל תולדת בונה אפי' באינו מחובר לקרקע ואינו כלי ושם בבנין אפי' בנעשה של פרקים וצ"ל דשם בנסמך ע"ג קרקע והוי כמ"ש בירושלמי אדנים כקרקע וביותר בנסמך ע"ג קרקע ממש ולפ"ז בלא נסמך לקרקע אפי' במ' סאה לא יהיה שייך אוהל וצ"ע בכל זאת: