אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק י · הלכה ט

הלכה ח

התופר שתי תפירות חייב והוא שקשר ראשי החוט מכאן ומכאן כדי שתעמוד התפירה ולא תשמט אבל אם תפר יותר על שתי תפירות אע"פ שלא קשר חייב שהרי מתקיימת התפירה והמותח חוט של תפירה בשבת חייב מפני שהוא מצורכי התפירה. עי' בכ"מ בשם הרמ"ך בשם ירושלמי דחייב משום תופר וקושר ומתמה על רבינו שלא כתב דחייב משום קושר ג"כ עיי"ש. ובהגהות מיימוני מחלק בין קשר אחד לב' קשרים לתרץ קושית הנ"ל ובמרכבת המשנה כתב דלא מקרי קשר אלא בקושר ב' צדדי החוטים להדדי ולא בקושר צד אחד מכאן וצד אחד מכאן עיי"ש ולכל התירוצים יקשה א"כ למה מקשי בירושלמי בפ' כלל גדול ובפ' האורג ובמס' כלאים בפ"י ונימור נמי משום קושר עיי"ש דלמ"ש ז"ל לא הוי כקושר שחייב בו:
והנה לרבינו שכתב בה"א דאינו חייב בקושר אלא במעשה אומן וזה לכאורה א"צ בקשר של תפירה למעשה אומן אלא שלא יתפרד ויהיה של קיימא בלבד וכמ"ש רבינו ביתר על ב' תפירות שא"צ לקשר שהרי מתקיימת התפירה וכו' וא"כ לפ"ז לא יקשה על רבינו שלא כתב דגם משום קושר חייב אלא דיקשה על הירושלמי וביותר למ"ש לעיל בה"א דזה שכתב רבינו שצריך מעשה אומן בקושר מקורו מירושלמי שם:
אמנם בירושלמי שם איתא על האי דאמרי דבעי קשור בתופר פליגי על דר' ירמיה אמר רב דאמר הממתח צדדיו חייב משום תופר נאמר משום תופר ומשום קושר עיי"ש והנה רבינו שכתב בפי' המותח כמ"ש המגיד משנה דלא כרש"י וכמ"ש במרכבת המשנה דכדרך החייטנין שמותחין את החוט להחליקו ולפעמים ממרחין אותו בשעוה והוא הכנה ותיקון לתפירה כדמיון ההגסה לבישול עיי"ש ובלתי מובן קושית הירושלמי לפ"ז על הממתח דנימור גם משום קושר דמאי ענין קשירה בכה"ג דמותח לפי פי' הזה ולמה לא מקשינן ממתני' התופר ב' תפירות חייב ונימור משום תופר וקושר:
והנה לומר דע"י שמדבק ביותר הטויה בהחוט ע"י שמחליקו וממרחו הוי תולדה דקושר כמ"ש דהמדביק ניירות או עורות הוי תולדה דתופר כמו כן הדיבוק בטויה לחוט שיהיה מהרבה חוטים חוט אחד אינו מגדר הטויה ויותר בגדר הקשירה לפי הירושלמי בפי' המותח לדעת רבינו ובזה א"צ מעשה אומן כמ"ש בירושלמי מתופרי המשכן דגם במשכן לא היה אלא על דרך זו ויהיה מיושב דלא מקשי בירושלמי ממשנה דבמשנה לא יקשה כמ"ש דא"צ בתפירה מעשה אומן ובקשר דבמשנה צריך מעשה אומן אבל בקשר דמותח (ל"צ) [צריך] ג"כ אומנות מקשינן שפיר נימור משום קושר אבל א"כ בלתי תליא במאי דאמרי בתפירה דצריך קשירה לומר גם במותח דיהיה חייב משום קושר דאם גם לא נאמר דצריך קשירה בתפירה יקשה במותח דהוי ממילא למ"ש כקשירה דלפי מ"ש בתפירה לא הוי חייב משום קושר ובמותח יחויב בכל גונא ולא שייך פליגי וכו' והנה נראה מירושלמי דפי' מותח כמ"ש ברש"י דבכה"ג שייך קשירה וראיתי בפי' לה"ר דוד ערמא"ה ז"ל שכתב על מ"ש רבינו במותח שהוא מצרכי התפירה ונראה דלטעם זה אפי' לא נפרשו בשנים אלא שמהדקם חייב עכ"ל. ונראה שמפרש בדעת רבינו כרש"י אלא דלרש"י נראה בנפרש ולרבינו אפי' בלא נפרש חייב משום דהוי מצרכי התפירה להדקם היטב וא"כ הוי בערך תפירה ובזה שייך קשירה ג"כ שלא יתפרדו:
ונראה דרבינו אזל בתר הבבלי שבת ע"ד ע"ב דמקשינן והא לא קיימא א"ר וכו' א"ר יוחנן והוא שקושרין ואח"ז א"ר זוטרא בר טוביה אמר רב המותח חוט וכו' חייב חטאת. הנה מסקינן לשניהם ולא אמרינן דפליג כדעת הירושלמי וי"ל כיון דלא הוי בשניהם מעשה אומן לא שייך משום קושר ומשו"ה לא כתב רבינו משום קושר ולמ"ש בספר יד דוד במסכת שבת בפי' הירושלמי בלתי מוכח מירושלמי דצריך מעשה אומן בקושר עיי"ש וי"ל דרבינו הוכיח מבבלי מדלא מקשינן ונימר קושר ולפ"ז להיפוך הירושלמי לא ס"ל דבעי מעשה אומן ובבלי ס"ל דבעי מעשה אומן:

אבל אם תפר יותר על שתי תפירות אע"פ שלא קשר וכו': נראה דיצא מהאי דמסכת כלאים פ"ט ה"י ר' יהודה אומר עד שישלש ועי' ברא"ש שם בהגהות להר"ש בסי' י"ג שנראה שמפרש בשלש תפירות בלי קשר כמו בשנים עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה