דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק טז · הלכה ב
וכן עמוד וכו' סלע שבים היה גבוה י' אם היה רחבו מד' טפחים עד סאתים הואיל ומותר לטלטל בכולו אין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מן הים לתוכו היה יתר מסאתים אע"פ שהוא רה"י הואיל ואסור לטלטל בו אלא בד' אמות ככרמלית הרי זה מותר לטלטל מתוכו לים ומים לתוכו שזה דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו בו. עי' בהמ"מ דרבינו לא התיר אלא מסלע לים אבל ביתר מסאתים בכרמלית שביבשה אסור לטלטל מתוכו ולא כן דעת התוס' וראב"ד ורשב"א עיי"ש ובלח"מ עמד ע"ז היכי דייק כן מלשון רבינו עיי"ש ובאמת רבינו כתב כלישנא דגמרא:
אמנם יש לעיין בדעת רבינו דהנה בתוס' שם בד"ה מ"ט שכתבו להתיר בגינה לכרמלית כתבו ואין לחלק בין סלע דהתם דלא שכיח שהרי כל עיקר גזירה זו שלא יבוא לטלטל בכולה והאי טעמא שייך נמי הכא עיי"ש ועי' במהרש"א דמפרש אף דבגמ' מחלקין בין לא שכיח משום הקושיא דמאי שנא בתוכו למתוכו וכתב כיון דהתירו דכה"ג דאית למיזל בתר גזירה דילמא יתירו לטלטל בו, עשו לא פלוג עיי"ש ולכאורה יקשה לומר לא פלוג בכה"ג דהוי לא שכיח להתיר בהשכיח אבל ברש"י נראה מסכים לדעת התוס' אלא דדעתו גם ביבשה יותר מסאתים מוקף שלא לדירה לכרמלית ג"כ לא שכיח שכתב וז"ל שם במס' עירובין ס"ז ע"ב בד"ה מתוכו לים לא שכיח ולא גזרו רבנן במלתא דלא שכיחא ואע"ג דבשאר רה"י לכרמלית גזרו רבנן הני תרתי כחדא יותר מסאתים ומתוכו לכרמלית לא שכיח עכ"ל והנה לרש"י שכתב משום דלא גזרו בלא שכיח יקשה דהרי נראה בגמ' דלאו מהאי טעמא שרי אלא כדאי' מ"ט דילמא אמרי רה"י גמורה היא ואתי לטלטולי בכולהו וכו' ולרש"י בלא"ה בלא שכיח לא גזרו והנה לתוס' יש לפרש לאו דהוי לא שכיח כלל אלא דחשו ביותר לאיסורא דשכיח טפי לגזור בו מהלא שכיח כל כך כמו זה אבל לרש"י דלא שכיח כלל ולא גזרו וא"כ למה צריכין לטעמא דגמ' הנ"ל והנה שכיח פי' מצוי ולתוס' יש לפרש זה מצוי וזה בלתי מצוי אבל לא דלא שכיח כלל וא"כ היה שייך גזירה בשניהם אלא דא"א ובחרו בהמצוי ביותר אבל לרש"י דפי' לא שכיח כלל למה לטעמא אחרינא והיה נראה לדעת רש"י כדמקשינן ומאי שנא ומתרצין תוכו שכיח מתוכו לים ומים לתוכו לא שכיח נאדו מטעם הנאמר בראשונה דילמא אמרי רה"י וכו' אלא בלא שכיח לא גזרו ולדעתו לאו דוקא סלע בים וכמ"ש בכל יותר מסאתים לכרמלית ועי' בריטב"א שדעתו דוקא בים דלא שכיח עיי"ש:
והנה רבינו כתב דבר שאינו מצוי ולא גזרו בו ולא כתב כבגמ' ג"כ בשאינו יתר מסאתים שכתב הואיל ומותר וכו' ולא משום דשכיח נראה מלשונו ג"כ משום דבלא שכיח לא גזרו כמ"ש ברש"י ולדעת המ"מ דאזיל לדעת הסוברים דוקא בים הוי לא שכיח ומדלא נקיט סתם כרמלית כדרכו בכה"ג לפרש דבריו וא"כ היה נראה דעתו רק בלא שכיח התירו כמ"ש וביבשה הוי שכיח אלא דלכאורה יקשה הרי רבינו כתב ג"כ טעמא דגמ' דילמא יאמרו וכו' דמשו"ה מחלקין כמ"ש הואיל ומותר לטלטל בכולו אין מטלטלין וכו' וא"כ נראה דזה שאין מצוי אינו עיקר הטעם להתיר ועל כרחך צריך לפרש שאינו מצוי כמ"ש לעיל שאינו שכיח כ"כ כמו לטלטל בתוך הכרמלית וא"כ לכאורה אין הכרע אם ס"ל דוקא בים הוי לא שכיח דילמא ס"ל כרש"י או כדעת הסוברים דגם בלא שכיח התירו ולדעת התוס' למ"ש מהרש"א י"ל כיון דבאמת שניהם שכיחי אלא דזה מצוי יותר מזה וא"כ שייך שפיר לא פלוג דבלא"ה יקשה ג"כ למה חששו שמא וכו' בלא שכיח ועי' בס' ישועות יעקב סי' שמ"ו ס"ק ב' שהשיג על המבי"ט שכתב להתיר אף מרה"י לקרפף יותר מסאתים עיי"ש וכן נראה מלשון רש"י דוקא לכרמלית ליותר מסאתים כמ"ש: