דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק טו · הלכה טז
חצר שהיא פחותה מד' אמות על ד' אמות אין שופכין בתוכה מים בשבת מפני שהן יוצאין לרה"ר במהרה לפיכך צריך לעשות גומא מחזקת סאתים בתוך החצר וכו'. הנה כתב רבינו יוצאין לרה"ר במהרה וכו' ועי' בלח"מ וי"ל דהנה על האי דאיתא שאדם עשוי להסתפק סאתים בכל יום בד' אמות אדם רוצה לזלפן פחות מד' שופכין וכו' וברש"י בד"ה אדם רוצה לזלפן שראוי הן לזלף וכו' וכיון דרוצה לזלפן אי נמי שפוך להו ונפקי לא מתקיימה מחשבתו פחות מד' אמות אין ראויה לזלף ושפכן וכי נפקי מתקיימא מחשבתו וגזור רבנן עלה דילמא אתי למשרי זריקה בהדיא לרה"ר עכ"ל ולכאורה יש להבין במ"ש ברש"י בד' אמות דלא נתקיימה מחשבתו אם הדרך וברוב פעמים נפקו לרה"ר הוי פסיק רישא אף דהוי בדרבנן ועי' מ"ש לעיל בפ"א בשם הפנ"י דבמס' סוכה גבי אין ממעטין וכו' מוכח גם באיסור דרבנן פ"ר אסור עיי"ש אמנם למאן דאמר ד' אמות תיימי וא"כ לא הוי פסיק רישא וצ"ל לפ"ז אף למאן דאמר משום בד' אמות אדם רוצה לזלף וגם בהנפק"מ אריך וקטן מ"מ גם לדידיה צ"ל משום תיימי שלא יהי' פ"ר אלא לדידיה בתיימי בלבד היכא דלא שייך רוצה לזלף אסור ועי' בריטב"א שכתב כיון שאין ראויה לזלף אפי' עשה לזלף כיון דלא שכיחא לעשות כן מסתמא דעתו שיצאו לחוץ ומתכוין לזה עיי"ש ולדעת רבינו כיון כמ"ש דצריך תיימי לכו"ע שלא יהיה פ"ר וכל זה בד' אבל בפחות מד' יוצאין מהרה אפי' אין שופך אלא כדי לזלף דבשופך הרבה דאיכא פ"ר אפי' בד' אמות יהיה אסור וגם בהרבה אין נעשה לזילוף ובפחות מד' הוי בכל פעם פ"ר ונפק"מ אפי' יהיה דעתו לזלף אסור ונראה כן דאל"כ לא תליא בד' אמות נאמר לזלף מותר ושלא לזלף אסור ואין דעתו כמ"ש דמסתמא הוי כן דא"כ הוא דידע שאין רוצה אלא לזלף למה יהיה אסור לו ולרבינו טעם אחר בזה כמ"ש וביותר משום תיימי דבכה"ג דלא תיימי הוי פ"ר ולמ"ש לכו"ע צ"ל משום תיימי:
והנה במ"ש ברש"י במשנה בד"ה שופכין לאו להכי אכוין וכו' דאפי' מתכוין לאו איסורא דאורייתא איכא הכא דהא לאו ברה"ר זריק ליה איהו גופא אלא מאיליהן יוצאין הילכך כי לא מכוין שרי לכתחילה עכ"ל ועי' שבת ק' ע"ב והא איכא כוחו וכו' כוחו בכרמלית לא גזרו עיי"ש ונראה לפי זה ברה"ר ג"כ מדרבנן בלבד ועי' בתוס' שבת ק' ע"ב בד"ה כחו שכתבו מגזירה לכוחו ברה"ר נראה דהוי מדאורייתא ועי' בתוס' במס' עירובין פ"ז ע"ב בד"ה אלא שכתבו תירוצים אחרים עיי"ש ועיין במג"א בסי' רנ"ב ס"ק כ' ברחים דאינו חייב אלא ברחים של יד דאל"כ הוי כממילא והביא שם מדעת התוס' במצודה שנראה דחייב בכה"ג דממילא ודכן משמע מדעת רבינו בפ"ח מהל' שבת עיי"ש ובדגול מרבבה ובס' אבן העוזר ובאליה רבה הסכימו דהוי מדאורייתא עיי"ש וכנראה דעת רש"י כדעת המג"א ועי' בס' אהע"ז בסי' שכ"ח ובתוס' שבת בסי' רנ"ב בזה הנ"ל: