דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק טו · הלכה ט
בור ברה"ר וחלון ע"ג וכו'. עי' בריטב"א שם ובשו"ע סי' שנ"ד ובטו"ז שם ואשר הקשה בס' מעשה רוקח על הריטב"א גם בטו"ז עמד ע"ז שם ועי' במג"א שם ס"ק ג' ועי' באליה רבה ס"ק ג' שם שמישב קושית הטו"ז עיי"ש וברשב"א מתיר מטעם אגודו בידו וכמ"ש באליה רבה שם בטעמו:
ועי' בריטב"א שם צ"ט ע"ב שהקשה כיון שהבור ברה"ר ויש בו זכות לרבים האיך זה מותר לדלות ממנו דהא אסרי עליו בני רה"ר ועדיפא הא מגג הסמוך לרה"ר ותירץ ע"ז דכיון דבור ברה"ר אסור לבני רשות הרבים לדלות ממנו בשבת אא"כ עשו לו סביביו מחיצה גבוה י' וכיון שכן בני רה"ר סלוקי סלקי נפשייהו מהכא לגמרי לכולהו שבתות ואחלוה לגבי האי שהוא רגיל תדיר וראוי בו למלא ממנו דרך הלוכו עיי"ש:
נראה מדבריו דכיון דאסור לבני רה"ר מסתמא מבטלין רשותם להאי דמותר לו והוי כפירשו כן ויקשה דהרי מסקינן במס' עירובין כ"ו ע"ב ובשו"ע בסי' ש"פ סעיף א' אחד מבני חצר ששכח ולא עירב עם האחרים אוסר עליהם מה תקנתם יבטל להם רשותו שיאמר רשותי מבוטלת לכם וכו' ואם דר עם ה' או ד' צריך לבטל לכל אחד ואחד וכו' עיי"ש ולא אמרינן כיון דעליו אסור מסתמא מסלק רשותו להם וצריך לומר דכונת הריטב"א בכה"ג דאסור לבני רה"ר לכל שבתות, נראה קשה לחלק בזה אם נאמר דמסתמא דעתו לבטל לטובת אחרים במאי דלא נפק"מ לו ואפשר לומר דטעמא דצריך לפרש דהמבטל בעין רעה מבטל כדאיתא שם וזה לא שייך בכה"ג דהוי כאין להם רשות לעולם בזה לבני רה"ר וא"כ א"צ אף לגלוי דעתם ומאומדנא אמרינן דמסלקי נפשם כיון דלא שייך דעין רעה עליהם בזה ועי' בס' ישועות יעקב בסי' שנ"ד שהקשה על הריטב"א דגם בני רה"ר יכולין לשמש בגבוה י' לשאוב מים לחולה עיי"ש מ"ש לתרץ עם מ"ש במג"א דלא הוי דירה שם עיי"ש: