דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ו · הלכה כג
ישראל שעשה מלאכה בשבת אם עבר ועשה במזיד אסור לו ליהנות באותה מלאכה לעולם ושאר ישראל מותר להם ליהנות בה למוצ"ש מיד שנאמר ושמרתם את השבת כי קודש היא היא קודש ואין מעשיה קודש כיצד ישראל שבשל בשבת במזיד למוצ"ש יאכל לאחרים אבל לו לא יאכל עולמית ואם בשל בשגגה למוצאי שבת יאכל בין הוא בין אחרים מיד וכן כל כיו"ב. ועי' בהמ"מ דיש חולקים דצריכים לאחרים להמתין אף בשוגג כדי שיעשה שלא יהיה נהנים ממלאכת שבת ובלח"מ כתב לדעת הרמב"ן לחלק בגוי בשביל ישראל לא שייך איסור ליהנות ממלאכת שבת דשייך רק כשנעשה ע"י ישראל ועי' ברש"י ביצה דף כ"ד ע"ב בד"ה ולערב ובתוס' שם ובמס' חולין ט"ו ע"א ובתוס' שם בד"ה מודי ועי' בירושלמי פ"ג דמסכת שבת מ"א ובמראה פנים שם בד"ה יאות ובירושלמי במסכת תרומות פ"ב מ"ב ובמפרש שם ומ"ש לעיל בפ"ג ה"א בדעת רבינו ורש"י בענין שלא יהנה ממלאכת שבת עיי"ש ועי' בסי' שי"ח סעיף א' ובמג"א שם: