דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ו · הלכה טו
וכן מותר לאדם להשכיר כרמו או שדהו לעכו"ם אע"פ שהוא זורען ונוטען בשבת שהרואה יודע ששכורין הן או באריסות נתן להן ודבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו ואין דרך רוב אנשי אותו המקום להשכירו או לתנו באריסות אסור להשכירו לעכו"ם מפני שהעכו"ם עושה באותו המקום מלאכה בשבת והוא נקרא על שם הישראל בעליו. הנה כתבתי במקום אחר במ"ש בשו"ת שבות יעקב בשם הגאון מו' דוד אפענהיים ז"ל דלא שייך חשד אלא באין הוכחה שעושה נגד דרך בני אדם והביאו ראיה ממס' ברכות בפ"ק עיי"ש וכן מטין לשון הגמ' במס' ע"ז ספ"ק אריסי למרחץ לא עבדי אינשי דמשמע משום דלא עבדי שייך חשד ולא באם מקצת עושים אריסים ומקצת אין עושין וכן נראה ממס' שקלים פ"ג במשנה אין התורם וכו' שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני או שמא יעשיר ויאמרו וכו' ובפי' מהר"א פולדא שם בד"ה שמא וז"ל אבל מן הסתם ליכא למיחש לחשדא עכ"ל:
ונוכל לפרש כן בזה בגמ' במס' ע"ז שם חדא ועוד קאמר משום לפני עור ועוד שנקראת על שמו דמשום דעובר על לפני עור ריע חזקתו ונחשד ג"כ על אמירה ושליחות לנכרי ובטו"ז סי' רמ"ד ס"ק ב' נחית להאי סברה באין שני צדדים להתיר עיי"ש ולמ"ש יהיה צריך שני צדדים לאיסור:
אמנם לפי הנראה מדעת הפוסקים אין לחלק כן כאשר נדייק בלשון התוס' במס' ע"ז שכתב דשכירות שדה דשמעתין דלעולם הוא רגילות לקבל שדה באריסות וכו' אבל בבנין בית רגילין לשכור מדי יום ויום וכו' ובטו"ז עמד ע"ז דעינינו רואות דגם בבתים קבלנות אבל כנראה כונת התוס' לחלק דבשדה לעולם הוי כן אבל בבית רגילים בזה ובזה וכנראה מחלוקת ר"ת והר"י בזה אם יש לחוש למראית עין אם הוי מחצה על מחצה ולא נוטה יותר לצד האיסור ובלשון הרא"ש אין הכרע שפתח לפי שאין רגילות בשדה אלא באריסות וסיים אבל רוב בנין בתים ע"י שכיר יום וכו' ובסמ"ג ל"ת ס"ה בשדה שרגילות וכו' אבל בבית שרגילות וכו' נקיט בשניהם לשון שוה. ולשון רבינו כאן ואין דרך רוב אנשי אותו המקום להשכירו או ליתנו באריסות אסור להשכירו לעכו"ם וכו' נראה דאפי' בליכא הוכחה ונוטה ביותר לצד האיסור שייך חשד ומראית עין ודוקא ברובא להתירא לא שייך מראית עין וכן נראה מדברי הרמב"ן בטור בסי' רמ"ג עיי"ש ולפ"ז לרשב"א אפי' רובא להיפך לא מהני וטעמא בעי:
אמנם י"ל עוד טעם אחר במראית עין והוי בהיפוך מחשד הנאמר וזה לטועים שלא יחשדו שעושה באיסור ויסברו שמותר בשכיר יום ג"כ ולחשש כזה מצינו הרבה פעמים בש"ס ופוסקים כמו כן ונראה דאם לחשש חשד דהוי נגד חזקת כשרות דלא היה למחשד רק כשעושה נגד דרכי בני אדם ואיכא הוכחה שיצא מחזקה ואז שייך חשד אבל חשש טועין חיישינן אפי' בשאין יצא מדרכי בנ"א וליכא הוכחה שנוטה יותר שעשה בדרך האסור ויש לפרש בזה הסוגיא במס' ע"ז כ"א ע"ב תניא רשב"א אמר לא ישכור אדם שדה לנכרי מפני שנקראת על שמו וכותי זה עושה בו מלאכה בחוש"מ אבל נכרי מאי שרי דאמרו אריסא אריסותא עביד א"ה כותי נמי אמרי אריסא אריסותא עביד אריסותא לרשב"א לית ליה אלא נכרי מ"ט מותר דאמרינן ליה וציית כותי נמי אמרינן ליה וציית כותי לא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מינך א"ה מאי איריא מפני שנקראת על שמו תיפוק ליה משום לפני עור לא תתן מכשול חדא ועוד קאמר חדא משום לפ"ע ועוד מפני שנקראת על שמו:
ובתוס' בד"ה אי הכי וכו' הקשו מאי קאמר אי הכי דאמלתא דרשב"א גופא הו"ל להקשות תיפו"ל משום לפני עור עיי"ש גם האי חדא ועוד יקשה דעיקר חסר מהספר ונראה לומר דבתוס' שם בד"ה תיפו"ל נשאו ונתנו אם אמרינן לפ"ע בחוה"מ מדרבנן עיי"ש וא"כ נאמר בהאי שנקראת על שמו ומאיסור מראית עין כמ"ש ב' טעמים משום חשדא או להיפוך שיחזיקו אותו בכשרות וילמדו להתיר האסור בשכיר יום בשבת והנה להטעם השני הוי גם שנקראת על שמו ומראית עין משום לפני עור דיש לחוש שיבואו אחרים למכשול מזה ואם נאמר בדרבנן לא שייך לפ"ע אפי' בודאי יבוא לידי איסור במזיד וכמו כן אין לחוש לטועין בשוגג ואף שיש לחלק מ"מ י"ל דסלקא דעתין כן ועל כרחך משום חשד בלבד אבל חשד לא שייך רק היכא דיש לחשוד לישראל אבל אם כדמסקינן דכותי לא ציית וכמו שלא ציית בשוכרו על תנאי וא"כ בגזל עושה מלאכתו בשבת בשאינו שלו כמו כן אם יהיה שכיר יומו על חול יקשה שלא יציית ויעשנה בשבת דכמו בזה כן בזה יש למחות בדינא ועל כרחך שאין בידינו להיות תקיף נגדו ואם כן לא שייך חשדא דלמה יחשוד לישראל יחשוד ביותר להכותי דלא ציית ונודע לעובר על דברי החכמים וא"כ מדליכא למימר מטעם חשדא וצריכין לומר על כרחך דאיסורא דמראית עין משום טועין וכמ"ש ומשום לפני עור אפי' באיסורי דרבנן ומשו"ה מקשינן אי הכי דכותי לא ציית תיפוק ליה משום לפ"ע ומשני חדא ועוד קאמר דהרי מפני הטועין שיחשבו שמותר הוי ג"כ בכלל לפ"ע וא"כ בשנקראת על שמו נכלל לפ"ע זה ג"כ. ועי' בהל' יו"ט פ"ד הל' כ"ה ועיין בשו"ת מהריט"ץ סי' ס"ו שהקשה דממ"ש רבינו כאן ברוב נוהגין בקיבולת מותר ובהל' יו"ט שכ' עכו"ם שקיבל וכו' אפי' חוץ לתחום אין מניחו לעשותו במועד שהכל יודעין שמלאכה זו של ישראל ויחשדו אותו שהוא שכר את העכו"ם לעשות לו במועד שאין הכל יודעין ההפרש שיש בין המשכיר ובין הקבלן ולפיכך אסור עכ"ל וא"כ לפי זה אפי' בהכל יודעין יהיה אסור עיי"ש:
והנראה דדעת רבינו דלכן חיישינן לחשד אף ביש דרך התר שוה להאיסור משום דאין הכל יודעין החילוק בין קבלנות שיחשבו שג"כ אסור ומשו"ה שייך חשד על שכיר יום וכ"נ מלשונו ויחשדו אותו שהוא שכיר יום וכו' ובמהריט"ץ הנ"ל עמד ע"ז. וגם רבינו אתא לפרש למה נחוש בכה"ג די"ל בשוה שעשה בדרך התר לחשדו ומשו"ה כתב הטעם דשייך בכה"ג ג"כ חשדא בזה אלא לאסור המותר באמת והיכא דרוב עושין כן וא"כ ידעו הכל שהוא בדרך התר לא נאסר משום שאין יודעין ההפרש בין קבלנות ושכיר יום:
ובהמגיד משנה יש שכתב כיון דמותר להשכיר שהרואין תולין באריסות אף מותר בקבולת לפי שהרואין תולין באריסות וכי דעת רבינו אינו כן שלא התירו רק אם האמת כן עיי"ש. ועי' מ"ש בזה במס' גיטין פ"ח בסוגיא דקול עיי"ש: