דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה א
הדלקת נר בשבת אינה רשות אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה כגון עירובי חצרות או נטילת ידים לאכילה אלא זה חובה ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת אפי' אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת. האריך רבינו לפרש מ"ש במס' שבת כ"ה ע"ב שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה שפי' מצות חובה לאפוקי מיש שרוצים לומר המובאים בתוס' שם בד"ה חובה דאין לברך מדקרי ליה חובה כמו דאמרינן במים אחרונים ואומר ר"ת דשיבוש הוא דמים אחרונים רק להצלה אבל הדלקת הנר חובה של מצות עונג שבת וכמה חובות הן דטעונין ברכה עיי"ש ולכאורה היש מפרשים בלתי מובנים וגם מ"ש בתוס' דכמה חובות הן שצריכין ברכה בלתי מובן הרי רוב המצות שטעונין ברכה חובה המה תפילין וסוכה ומצה וי"ב ונראה שי"מ ס"ל כיון דהוי מעונג שבת ובכלל כל הדברים שהמה לעונג כמו אכילה ושתיה והרי רחיצה דאמרינן שם דהוי מצוה ועי' בהל' שבת פ' ל' ה"א שנתפרשו ע"י הנביאים כבוד ועונג וכו' ובה"ב איזה כבוד שאמרו החכמים שמצוה על האדם לרחוץ וכו' וי"ב שכתבו שם מכבוד ועונג שבת וכבוד ועונג מקרא אחד וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד ולא מצינו ברכה בכל אלה משום דהוי בכלל שביתות השבת שאנו מברכין על מצות שביתות השבת וכונת הי"מ דכל מה שבחובות היום ונכלל בשביתות וכבודו שמברכין בקידוש בכוס ובתפילה נכלל גם המצות מדרבנן העונג והכבוד היום ודעתם בלשון חובה שהוא משביתות השבת ובכללו ולכן א"צ לברכה בפני עצמם וע"ז כתבו בתוס' שמצינו כמה חובות שמברכין עליהם כמו בסוכות דמברכין על לולב אף דהוי מענינו של היום ולא אמרינן דנכלל בכלל קידוש היום וצריך ברכה בכל יום ויום ואף דהוי ענין בפ"ע מהשביתה שמברכין בקידוש כמו כן כבוד ועונג ג"כ בפ"ע מהשביתה והברכה על הנר הוי ברכה על העונג וכבוד היום והדלקה הנאה החשובה וקודמת לכולם שהיא קודם שחשכה לכן מברכין עליה ולכן כמ"ש ביאר רבינו פי' חובה וכמ"ש אח"ז דהוי בכלל עונג שבת:
ואחד אנשים ונשים וכו'. בס' מעשה רוקח עמד ע"ז למה פי' כן במצוה זאת יותר מבכל דיני שבת דמהיכי תיתי לפטור אותם הא אתקיש כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וכתב דאפשר לפי מ"ש לקמן בה"ג ונשים מצוות על דבר זה יותר וכו' וכמ"ש ז"ל דעיקר מצותה לנשים עיי"ש ולפי מ"ש לעיל י"ל להיפוך דאף דאיתנייהו בכלל קידוש היום דנשים בקידוש היום מדאורייתא כל שישנו כדאי' במס' ברכות וכמ"ש כיבוד ועונג היום אינו נכלל בכלל קידוש דהוי הזכירה דמכלל זכור ושמור כל שישנו בשמירה לכן קאמר דאף המה בכלל זה וכמ"ש אח"ז דנצטוו ביותר ע"ז אף דאינו בכלל שביתה כמו שהם בכלל לענין שמירה וזכירה כמו כן גם מבזה לא יצאו:
אפי' אין לו וכו' שואל על הפתחים וכו'. עי' בביאור הגאון מהר"א מוילנא ז"ל בהל' שבת רס"ג ס"ק ז' וסי' תרע"א ה"ב דאמרינן בפ' ערבי פסחים ולא יפחתו אפי' מהתמחוי וברשב"ם שואל או וכו' ואמרינן דקידוש קודם לכבוד היום בערבי פסחים ק"ה וכבוד היום דבר מועט שוה לד' כוסות בפסחים קי"ב ע"א אע"פ שא"ר עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות אבל עושה דבר מועט בתוך ביתו עיי"ש ועי' כיו"ב במג"א שם ס"ק ה' וז"ל דהוא עיקר סעודת שבת ואין זה בכלל עשה שבתך חול עיי"ש אבל למ"ש בתוס' בד"ה הדלקה דעיקר חיוב הדלקה שלא בשעת הסעודה פשיטא לכו"ע רק דבשעת סעודה ג"כ חידוש רבא א"כ לא יספיק מ"ש במג"א דעיקר סעודות שבת וכו' ונראה שמפרש כן לדעת הרבינו:
ועיין במג"א שם ס"ק ד' על אין לו מה שיאכל וכו' דאכילה קודם לנר שבת עיי"ש ולשון רבינו ואפי' אין לו מה יאכל היה נראה שבא לומר דאפי' שא"צ הנר לסעודתו ישאול להדלקה. והנה בפ"ז ה"ו מחמץ ומצה כתב ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מד' כוסות כתב כלשון המשנה בערבי פסחים ובהל' חנוכה פ"ד הי"ב כתב אפי' אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל וכו' וכאן כתב סתם שאין לו מה יאכל ולא כתב אלא מן הצדקה היה נראה שר"ל דאפי' דלא הוי לצורך סעודתו צריך לשאול להדלקה כמ"ש הנ"ל י"ל דמפרש עושה דבר מועט בשבת ואינו חושש שיבוא לידי הבריות בשביל דבר מועט וכמ"ש רז"ל לוו עלי ואני פורע ולא נאמר ע"ז עשה שבתך חול וא"כ נראה דרבינו ס"ל דנר קדים לסעודה ולא כדעת המג"א אבל א"כ מנ"ל דשואל על הפתחים כיון דלא נלמד כן מעשה שבתך וכו' ועושה דבר מועט וצ"ע והנה סמיכת הלשון שאין לו מה יאכל שואל על הפתחים נראה שאין לו לאכל מעניות וכלל רבינו בלשון הזה לעני ששואל על הפתחים וגם למ"ש בתוס' הנ"ל דאפי' בלאו הסעודה צריך שיהיה לו נר וגם ע"ז שואל על הפתחים וכי כל אדם מחויב בנר אף שלא בשעת אכילה:
וראיתי בס' מרכבת המשנה כתב דרבינו מפרש נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף לא בקידוש היום על היין אלא בפת ומזה שכתב בשאין לו לאכל עיי"ש ולא כמ"ש במג"א הנ"ל וגם לא כדעת הרא"ש בערבי פסחים ועיין להלן בפכ"ט הל' ט':
ורבינו שכתב שזה בכלל עונג שבת וכו' ובגמ' אמרינן כ"ה ע"ב ותזנח משלום נפשי א"ר אבהו זו הדלקת נר בשבת ועי' ברש"י שם ודף כ"ג ע"ב נר ביתו וכו' עדיף משום שלום ביתו אבל כנראה עוד טעם אחר בהדלקת הנר דאמרינן שם הרגיל בנר הוין ליה בנים ת"ח וברש"י כי נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה עכ"ל ודף ל"ב ע"א נשמה שנתתי בכם קרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם וכו' וברש"י בשם בראשית רבה היא כיבתה נרו של עולם וכו' עיי"ש ובירושלמי שם אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר נר אלקים נשמת אדם וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות הנר לאשה ונראה שאור ביום הנבחר להעיר את האדם להרים לבבו לה' פועל כל הנבראות ויוצר ומטיב לכל ויום הזה יאר לנו בהשתכלות בתורה ובהלכה ומעשיו הבלתי בעל תכלית לכל ימי המעשה ולכן השכר ע"ז בנים ת"ח שהמה אורם של העולם. ודמיון נר חנוכה זכר לנר במקדש שהיה אורו של העולם ואם נאמר דידחה האכילה מסתברא דג"כ טעמא כזה בלעדי דעונג שבת בהדלקת הנר וכתב עונג שבת דמהאי טעמא גדול מעלתו וכבר כתבתי במ"א דהרבה הסוברים דהוי מדאורייתא וגם למ"ש בה"ב דמהאי טעמא מותר להשתמש בו דמשו"ה נדלק:
וחייב לברך קודם הדלקה ברוך וכו' וצונו להדליק נר של שבת כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים. ועיין בסי' רס"ג בב"י ובשו"ע סעיף ה' דיש שאומרים שצריך לברך לאחר הדלקה דברכה הוי קבלת השבת עיי"ש ובמג"א ס"ק י"ב ובדגול מרבבה שם ביו"ט ורבינו נראה דלא ס"ל כן שכתב לברך קודם הדלקה ועי' בהגהות מיימוני מה שהביא בשם הירושלמי ולא מצאתי:
ועי' בס' תוספת שבת בסי' רס"ג שעמד ע"ז דרבינו כתב כאן דהדלקת הנר משום עונג שבת ובפ' ל' ה"ח כתב משום כבוד שבת עיי"ש מש"כ ע"ז ובס' ברכי יוסף והנראה דביוה"כ דלא שייך עונג דלהיפוך דאסור ומחויב בעינוי נפש ומ"ש בתוספות שבת הנ"ל דשלום בית ועונג שבת ב' מילי נינהו לכאורה נראה דהוי בזה תרי מילי דבלא נר הוי צערא המשותף לכל בני ביתו וגדול צערו בזה אבל בכולהו הטעם משום עונג שבת אפי' מי שאינו מקפיד ע"ז בחול והנראה דהוי משום עונג ומשום כבוד וכאן לדחות האכילה כתב משום עונג וכמ"ש משום דהוי גם עונג וביתר מזה לכבוד וזה להנ"ל דס"ל לרבינו דדוחה האכילה וקדום לה ועיין בתוס' במס' שבת ובשו"ע הנ"ל באם הודלקה צריך לכבותה ולהדליקה לטעם זה צריך לומר משום כבוד שבת או כמ"ש לעיל שיש טעמים אחרים בהדלקה דמטעם שלום בית די בהודלק מקודם רק משום כבוד צריך שידליקו לשם שבת וכמו כן לטעמים האחרים ובסמ"ג עשין ט' ועיקר ציווים מפי הנביאים שצוו לכבד את השבת וכו' והדלקת נר עיקר הכבוד מברכין וכו' ציונו וכו' דגבי נביא כתיב אליו תשמע וגם בכלל לא תסור עיי"ש: