אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק ג · הלכה ט

הלכה ח

כל תבשיל שאסור להשהותו אם עבר ושיהה אותו אסור לאכלו עד מוצ"ש בכדי שיעשו ואם שכחו אם תבשיל שלא בשל כל צרכיו הוא אסור עד מוצ"ש ואם תבשיל שבשל כל צרכו הוא ומצטמק ויפה לו מותר לאכלו מיד בשבת. ועי' בראב"ד ובהמגיד משנה ובר"ן במס' שבת שם דראב"ד דמפרש עבר ושיהה בשוגג באומר מותר משום דיקשה על מאי דאיתא בגמרא שם מאי לאו לאותה שבת לא לשבת הבאה עיי"ש ומאי שייך שכחה לשבת הבאה שאם ישכח גם בשבת הבאה יהיה מותר לו והמ"מ מתקן בלשונו שכתב שיזהרו שלא יעשו כן בשבת אחרת אע"פ שהיו שוכחין וכו' עיי"ש והיה אזהרה בלבד שישמרו שלא ישכחו עוד ואולי יש לומר כמו דמצינן במס' ביצה בפ"ב בסמיא בעירוב תבשילין דשמואל חשבו ליו"ט הבא ששכח למזיד דבב' פעמים הוי שכחה מזיד ואם שם מיו"ט ליו"ט נאמר כן ומכ"ש משבת לשבת הבאה והנה י"ל דוקא בדבר דתלוי ביד אחר לשמואל שיוציאו חשבו למזיד אבל כאן דתלוי בדעתו והוא יודע שאינו מזיד אבל הרי אנן נאמר דשכחה באמת בב' פעמים הוי בגדר מזיד וגם בתפילה מצינו דרק אונס בהשלמה ובב' פעמים לא מהני השלמה ונראה כמזיד חשבינן בשוכח ב' פעמים. ואם לענין מצוה ומכ"ש לענין איסורא אבל לא מצינו לפ"ז האי דינא דבב' פעמים הוי מזיד והו"ל לרבינו לפרשו:
ובר"ן כתב לדעת הראב"ד דשוגג קיל משוכח והנה בגמרא איתא שוגג ושוכח בשניהם רק משום גזירה דהערמה ואם נאמר דגזירה היה רק על השוכחים כדאיתא משרבו וכו' ואמרו שוכחים אנו אם כן למה לדעת הראב"ד דוקא במצטמק ויפה לו כן נאמר בכל גוונא יהיה מותר בשוגג:
ולכאורה יש לומר דכאן שוכח קיל משוגג דהנה אם שכחה הוי אונס או שוגג עי' ביו"ד בסי' רל"ב סעיף י"ב דעות בזה עיי"ש. והנה עיקר החשש שמא יחתה דהוי שישכח ואם שכחה הוי לא שכיח ואפ"ה תיקנו לאסור וחשו וצ"ל בכה"ג שכחה שכיח וכמ"ש בתוספות ביצה דף ג' בדבר שנעשה במהירות שייך שכחה ואם כן לפי זה הוי שכחה אונס ולא שייך קנסא ואם הוי לא שכיח וא"כ לא שייך כלל הגזירה ואיסורא דשמא ישכח וא"כ הטעם לאסרו מביא להתירו בשכח דממ"נ אם דלא שכיח או דהוי אנוס ויש מקום לומר בכה"ג דידן שלא לקנוס בשכחה ואין ראיה מזה למקום אחר ועיין שבת דף י"א בחפצים הצריכים דשייך שכחה עיי"ש דנראה דיש דברים דשכחה שכיח בהם וכמו כן שמא יחתה וכיו"ב דגזרו ואם כן כמ"ש מהאי טעמא להקל בשוכח:
ומ"ש שיש לחלק מסברה בשכח בין מצטמק ויפה לו לבשל ולא בשל לדעת רבינו י"ל עמ"ש במהרמ"ל במס' שבת י"ח גבי לא תמלא אשה וכו' שהקשה למה נאסר בכדי שיעשה מאי ולא יהנה ממלאכות שבת שייך באיסור גזירה שמא יחתה והרי לא חיתה וכתב דחיישינן שמא עבר וחיתה ולאו אדעתיה עיי"ש וא"כ י"ל במצטמק ויפה לו אף דחששו וגזרו על שמא יחתה להבא מ"מ לומר שמא חיתה לא חיישינן בשאין בהול ע"ז כ"כ והנה בזה דאומר מותר לראב"ד להקל ועי' בבית שמואל בסי' י"ג ס"ק ט"ז דדעת התה"ד להחמיר וכיו"ב בכ"מ מצינו להחמיר וכמ"ש במ"א אבל גם הראב"ד בלתי מתיר רק במצטמק ויפה לו וסוגיית הגמ' מדינא להתיר בשוגג וא"כ ליכא למידק מזה בעלמא ועי' במג"א סי' רמ"ח ס"ק י"ח ובמ"ש לעיל מיושב מ"ש בפנ"י דבמס' גיטין נ"ג אמרינן אף בדאורייתא לא קנסינן בדרבנן קנסינן שוגג אטו מזיד עמ"ש ע"ז אבל למ"ש בשוכח כה"ג דידן דאיסור משום שכחא שאני דממ"נ שייך להתירו וגם שאני במס' ביצה י"ז במעשר בשבת עיי"ש דשם לא הוי האיסור משום שכחה:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה