דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה טז
מפקחין פק"נ בשבת וא"צ ליטול רשות מבי"ד וכו' כיצד ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו. ואע"פ שהוא צד הדגים עמו שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלותו והעלה דגים בלבד פטור נתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק פטור אפי' לא שמע שטבע הואיל והעלה תינוק עם דגים פטור. ועי' בראב"ד והמגיד משנה ועי' מ"ש לעיל ה"ח עיי"ש ועי' בספר שיח יצחק במסכת יומא דף פ"ד ע"ב כלשון רבינו כאן מפקחין וכו' הא כיצד ראה תינוק שנפל בים פורש מצודה ומעלהו ואע"ג דקא צייד כוורי וכו' בשם המאירי שמפרש אע"פ דקא צייד כוורי דודאי יצוד ובלבד שלא יתכוין לצוד דגים ופי' כן בירושלמי הנ"ל דפטור אבל אסור במתכוין ולא דמותר כמ"ש בר"ן הנ"ל בהל' ח' עיי"ש:
ולכאורה יקשה בשלא מכוין ואי אפשר בלי שיצוד מאי קמ"ל דבאפשר בלי צידה ודאי צריך שיעשה בלי צידה ובא"א ולא מכוין פשיטא דמותר בפקוח נפש ובא"א ולא מכוין עי' במס' פסחים בפ"ב אפי' בלא פ"נ עיי"ש והנה לפי' הר"ן במתכוין יקשה גם כן שכתב דאפי' הכי מותר שהקילו בפקוח נפש עיי"ש לדעתו דס"ל בפ"ב דמס' ביצה הנ"ל דלא אמרינן הותרה בפ"נ ואם כן כיון דבלא מתכוין לא יעשה איסור כלל למה נתיר לו לכוין דהוי אי אפשר ומכוין במסכת פסחים כ"ה ע"ב בא"א ומכוין ללישנא בתרא גם כן לר' שמעון לכו"ע אסור ואנן קיי"ל כר"ש ונראה דהוי אסור מדאורייתא:
וי"ל דשאני שם דהוי אי אפשר אבל אפשר לו שלא ילך או יעשה בדבר שיבוא לו האי אי אפשר אבל בפקוח נפש דמוכרח לעשותו וכיון דהוי אי אפשר ואם כן הוי פסיק רישא וכמ"ש בתוספות במס' שבת דפ"ר הוי כמכוין ואם כן כיון דהוי כמכוין בלא"ה דעת הר"ן בפ"נ להיות מזריזין כמ"ש שם התירו לו דמצד המלאכה הוי בכל פעם מלאכת מחשבת משום הפ"ר דמשוי למכוין והנה לדעת הערוך דפ"ר דלא ניחא ליה מותר ואם כן בלא כונה יהיה בהתר יקשה עוד ולדעת התוספות דבלא ניח"ל מדרבנן אסור וכמ"ש בכפות תמרים דהוי שאצל"ג ואם כן י"ל לדעת הר"ן כיון דלא הוי רק מדרבנן התירו בפ"נ ואם כן לפי זה באם היה אפשר שלא יצוד יהיה אסור לכוין דבשאין מתכוין מותר ובפ"ר להיפוך יהיה מותר וצ"ע. ורבינו שכתב נתכוין וכו' פטור ולא כמו שכתב מקודם לזה פטור מכלום נראה דס"ל פטור אבל אסור כדעת המאירי ובהל' י"ז שובר את הדלת וכו' דאי' בגמ' אע"פ דמכוין למתבר בשיפי לא כתב מכוין ועי' בלח"מ שכתב ג"כ דדעת רבינו כמ"ש אבל מ"ש דלכן כתב ואע"פ שהוא מפצל אותה כמין עצים שראוין למלאכה לפרש הגמרא דאיירי בזה אף על פי שמכוין וכו' דאף דעושה מעשה המוכח דדעתו לעשותו למלאכה אפ"ה מותר ע"ש בלתי מובן לענ"ד דאם אינו מכוין מאי לנו בהדרך שעושה כיון דגם במתכוין פטור והוא יודע מה שבלבו ואם כי יש מ"ע בדבר למה נתירו לעשות כן לכתחילה כיון דאפשר בלעדי זאת ואין לו שום תכלית מזה אבל באמת הרי"ף והרא"ש אינם גורסין אע"פ דמכוין עיי"ש וכן העיר בשיח יצחק הנ"ל וכן נראה היה גירסת רבינו ואפשר לומר לדעת רבינו מיירי באפשר ולא מכוין דכלישנא בתרא במס' פסחים הנ"ל לר"ש מותר וזה קמ"ל במס' יומא שם (ולמאירי דודאי יצוד דאופן שעושה ודאי יצוד אלא דלא מתכוין י"ל כמ"ש לעיל) ומיושב בלא נתכוין מאי קמ"ל כמ"ש לעיל ולא יקשה דלמה לא הביאו במס' פסחים ברייתא דמס' יומא דהרי יש לפרשו כמ"ש לדעת המאירי וליכא למידק משם: