אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה א

פרק ב

דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות וכו'. ועיין בכ"מ שכתב דתליא בפלוגתא דטומאה דחויה או הותרה בציבור ורבינו פוסק בפ"ד מהל' ביאת מקדש טומאה דחויה בציבור וכ"כ בפקוח נפש וכן דעת הרשב"א וכן דעת הר"ן עיי"ש ועיין בב"י או"ח בסי' שכ"ח עיי"ש ועיין בשו"ת הרשב"א בסי' תרפ"ט שכתב דהכל תלוי אם אמרינן דחויה וכו' וכדרך שאמרו בטומאה וכו' וכמדומה שהלכה שבת דחויה וכו' עיי"ש וכ"כ בר"ן בפ"ב דביצה גבי ממלאה אשה פת וכו' עיי"ש. אבל דעת הר' מאיר בר ברוך מובא ברא"ש במס' יומא בסוגיא דבולמוס דס"ל דלענין שבת פקוח נפש הותרה אף דלשאר איסורים הודחה עיי"ש וכיו"ב משמו בשו"ת הרא"ש כלל כ"ו דין ה' עיי"ש ולכאורה אם נדמה לטומאה מ"ש משאר איסורין דאמרינן הודחה:
והנה ראיתי בשו"ת עטרת חכמים מהגאון מו' ברוך מלייפניק ז"ל שהקשה לו אחד דדברי הכ"מ נגד גמ' מפורשת במס' יומא דף מ"ו בפלוגתא דרבא ור"ח לענין סופו כתחילתו מתרץ רבא שבת הותרה טומאה דחויה עיי"ש. וראיתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סוף שאלה ל"ז שהקשה כמו כן על רבינו מגמרא הנ"ל וגם ממה דאי' מה לשבת דהותרה מכללה דף פ"א ע"א במס' יומא וברש"י מלאכה הותרה מקצתה אצל גבוה עיי"ש שהאריך בזה ומ"ש מרש"י לכאורה מרש"י שכתב הותרה לגבוה בעבודה לא נדע עוד בפקוח נפש והנה כתב כמו כן שם מהלמודא דר' עקיבא מעם מזבחי נראה דהותרה כמו עבודה גם ממילה דדעתו דהותרה עיי"ש. והנה במילה אם אמרינן הותרה עיין בתוספות ריש פרק ר' אליעזר ובמהרש"א שם:
והגאון הנ"ל מתרץ קתריץ זאת למ"ש הרמב"ן בס' תולדות אדם כפי מה שמפרש כונתו שם דלא אמרינן הותרה רק כמו בעבודה בשבת דבכל פעם דוחה שבת ואי אפשר בענין אחר וע"כ הותרה אבל דבר באקראי כמו בטומאה בציבור תליא במחלוקת בזה דשם י"ל הודחה גם כן כיון דאפשר בלי העבירה ומזה כתב בפקוח נפש לענין שבת דהוי גם כן דבר הבא במקרה הוי כמו טומאה ותליא שפיר בטומאה הודחה או הותרה עיי"ש ודברי רש"י הנ"ל שכתב הותרה מכללה לגבוה ולא כתב מפני פקוח נפש מסכים גם כן לזה אף כי בלתי מוכרע כ"כ שדעתו כן וע"ע שם דברי נועם בשו"ת הנ"ל בסי' ד':
והנה כמ"ש לדעת מהר"מ ב"ב יקשה מ"ש משאר איסורים דאמרי' הודחה:
ונראה דמחלוקת בטומאה אם הודחה או הותרה לא שייך רק היכא דלא שייך לומר דידחה עשה לל"ת דבכ"מ דשייך לומר דעשה דוחה לל"ת מנ"ל עוד לומר דהתירה התורה בכל אופן ולמה נמציא התירא בלי מוכיח ע"ז ובכ"מ אמרינן היכא דאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה לל"ת רק היכא דלא שייך דעשה ידחה לל"ת ואפ"ה התירה התורה שם יש מקום לומר דלאו מטעם דחיה אלא לגמרי הותרה דהרי מטעם דחיה אין מקום לזה וטומאה דאסורה לקודש בלבד וליחיד גם בעבודה אסורה רק לציבור הותרה ודאי לאו מטעם דחיה רק למדין מרבוי דקרא מאיש איש כדאיתא ביומא דף ז' ומשו"ה לרב נחמן שם הותרה וכמו כן שבת דהוי עשה ול"ת ולא שייך דחיה ועל כרחך דעת הרמב"ב לומר הותרה בפקוח נפש אבל בשאר איסורים די"ל דוחי בהם דוחה הל"ת דשאר איסורים וי"ל מטעם דחיה בלבד ועיין בר"ן בפ"ב דביצה גבי ממלאה אשה קדירה וכו' דנראה למ"ש שם מסוגיא דמנחות [דף] ס"ד דשבת דחויה אצל חולה עיי"ש:
והנה רבינו כתב דחויה וכו' כשאר כל המצות וכו' נראה שאין דעתו לחלק בין שבת לשאר איסורים דמפורש דמאכילין הקל תחילה וי"ל לר' שמעון בן מנסיה דאמר ביומא פ"ה ע"ב ושמרו בני ישראל את השבת אמרה התורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ואם כן הוי מסברה לדחות אף דהוי עשה ול"ת דהרי שבתות אחרות גם כן עשה ול"ת וידחה שבת אחת מפני הרבה אף כמ"ש ברש"י דאית ליה פירכא בר משמואל משום די"ל דוקא בודאי סכנה ולא בספק מ"מ השתא דידעינן מוחי בהם וכו' אמרינן דלא נדע רק הודחה די"ל משום חלל שבת אחת וכו' ואם כן הוי משום דחיה וכמ"ש הגאון הנ"ל מעם מזבחי וכו' ילפינן הותרה לר' עקיבא ולשמואל לא נדע רק כמו בשאר איסור ועיין בתשב"ץ הנ"ל שכמו כן כתב מלמודא דר"ע הותרה ובגמרא אי' לכולן אית להו פירכא בר מדשמואל והנה בספק אם הודחה או הותרה לא שייך ספק נפשות להקל דלנפשות לא נפק"מ דשייך הצלה גם אם אמרינן הודחה ולכן י"ל כיון די"ל כר"ש בן מנסיה לחומרא אמרינן דתפסינן רק המוכח והסברה מסייע לה וכמו בשאר איסורים והנה בשאר איסורים דלא שייך סברת ר"ש בן מנסיה ועל כרחך ר"ש בן מנסיה בשאר איסורים מטעמים אחרים הנאמרים שם ס"ל דדוחה והוסיף בשבת די"ל כמ"ש דהותרה על כרחך משום דהוי עשה ול"ת ולכן כתב טעמא די"ל הודחה גם בשבת והנה גם י"ל לכאורה בשאר איסורים עושה הוא האיסור אבל בשבת הוי חטא בשביל שיזכה חבירך ובזה י"ל כמ"ש בתוספות בפ"ק דשבת כשלא פשע לא אמרינן כן וגם המצוה על הכל להציל נפש מישראל אף דשם הוי מל"ת דלא תעמוד וכו' מ"מ ענינו עשה וכמ"ש כעין זה בריטב"א בפ"ק דקדושין בלא תשים וכו' במעקה וגם כמ"ש בכפות תמרים מרודף עיי"ש ואם כן למ"ש גם כן מיושב לדעת רבינו מהקושיא ממס' יומא דף מ"ו הנ"ל דשאני שבת לענין עבודה מלענין פקוח נפש ועי' במס' שבת קנ"א ע"ב דרשב"ג שם אמר גם כן האי דחלל עליו שבת אחד וכו' וכמ"ש דנפק"מ בטעם הזה ובירושלמי יומא פ"ח ה"ה בשם ר' יוחנן אך את שבתותי וכו' אית דבעי מימר וכו' חלל וכו' נראה שהיה מקובל טעם זה ועיין בב"י ובמג"א בסי' ש"ו ס"ק כ"ט לענין לעבור להציל מלטמע באינם יהודים דאמרינן מוטב לחלל שבת אחת שלא יחלל שבתות הרבה עיי"ש:

לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת על פי אומן של אותו מקום ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת ספק שאינו צריך. וכן אם אמר רופא לחלל עליו השבת ורופא אחר אמר אינו צריך מחללין עליו את השבת שספק נפשות דוחה את השבת. והנה במ"ש רופא אומן ובדפוס ווינציע שאצלו המעשה רוקח איתא רופא נאמן לאו דבלי אמירת רופא אומן לא מחללין והרי כתב מיד אחר זה ספק שהוא צריך וכו' ואם בכל פעם ברופא אומן מחללים הרי לא הוי ספק. וספק שהוא צריך וכו' נוכל לפרש שרופא עצמו מסופק אם צריך ואחר זה כתב כשאנן מסופקים ע"י סתירת הרופאים זה את זה ובהגהות מיימוני והשיב ר"י שכל בני אדם חשובים בקיאין במקצת וספק נפשות להקל עיי"ש ויש לפרש על פי רופא אומן שאומר שהוא חולה שיש בו סכנה דרק אומן יודע כך ואם גם הוא מסופק לקולא אזלינן בפקוח נפש גם שנדע שהדבר לרפואה נדע גם כן רק ע"י רופא וכתב של אותו מקום שאם גם בלתי מוחזק לבקי כ"כ וכמ"ש בהגהות מיימוני הנ"ל הבקי ביותר באותו המקום על פיו נדע ונשאל במ"ש ועי' ע"ז כ"ח ע"א אמר רב כל מכה שצריכה אומד מחללין עליה את השבת ועיין ברש"י ועיין יומא פ"ב ביו"כ אין מאכילין אלא על פי מומחה עיי"ש ועי' תוספות שבת קכ"ח ע"ב בד"ה קמ"ל עיי"ש. ועיין בהל' ה' וכן כל חולי שהרופאים וכו' עיי"ש ובהמגיד משנה שם ועי' במג"א סי' שכ"ח ס"ק ז' עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה