דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה ג
מותר לקנב את הירק ביוה"כ מן המנחה ולמעלה ומהו הקינוב שיסיר את העלים המעופשות ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה. וכן מפצעין באגוזין ומפרכין ברמונים ולמעלה מפני עגמת נפש. ויוה"כ שחל להיות בשבת אסור בקניבת וכו' וכבר נהגו וכו' שלא יעשו אחד מכל אלו ביום הצום אלא הרי הוא כשבת לכל דבריו. הנה רבינו מפרש כרש"י ותוספות בפי' קניבת ירק ועיין בהמ"מ שהקשו עליו מירושלמי שמפרשה להדיח עיי"ש. וי"ל דהבבלי נראה כמ"ש רבינו ורש"י דאמרינן לא למלאכה ולעבור עליה בעשה ול"ת ובתוס' שם בד"ה לעולם וקניבת ירק דברייתא היינו שעושין דק דק דהוי איסור דאורייתא דדמי לטוחן אי נמי במחובר עכ"ל. וע"כ מאן דמתיר בקניבות ירק ג"כ בתלוש וגם כמ"ש בתוספות וא"כ נראה דמיירי כמו שפי' ז"ל. ובפי' עגמת נפש סתם רבינו וברש"י שם שמתקן ואינו אוכל קרוב לענוי עיי"ש. ובבעה"מ ושאר ראשונים ז"ל פי' שלא יהיה לו עגמת נפש במוצאי יו"כ שלא יהיה לו מוכן לאכילה. ובירושלמי פ"ד מ"ד דמסכת פסחים מובא בפי' הגאון מוה"ר אליהו מוילנא ז"ל בסי' תרי"א ס"ק ג' מאי טעם אמרו מדחין כבשים ושלקין מן המנחה ולמעלה מפני הסכנה. שנייא היא סכנת יו"כ שחל להיות בשבת שנייא היא יוכל להיות בחול ובקרבן העדה כלומר א"כ מאי שנא בחול ומאי שנא בשבת לעולם איכא סכנה בדבר באם אין מאכלו מוכן עיי"ש וא"כ נראה דפי' זה נדחה בירושלמי:
ועי' בהמ"מ ויו"כ שחל להיות בשבת אסור בקניבת ירק. מחלוקת שם שבת קי"ד בקניבת ירק ופסק כדברי האוסרין דאינון בתראי ותניא כותיה עכ"ל. שהקשה ע"ז [בפירוש הגאון מהר"א מוילנא] והביא מכמה מקומות דפסקינן כר' יוחנן נגד רב הונא דדוקא מאביי ורבא קיי"ל כבתראי. ומ"ש תניא כותיה נהפוך הוא דתניא כותיה דר"י וכתב שהמ"מ היה לו גירסא תניא כותיה דר"ה וגם בירושלמי פסחים פ"ד הנ"ל וכו' עיי"ש. ונראה שכיון במ"ש בירושלמי למ"ש בקרבן העדה שם שהקשו ג"כ קושיות אלו על המ"מ וכתב דרבינו סמך על הירושלמי דאיתא שם יו"כ שחל להיות בשבת מה להדיח כבשין וכו' רב אמר אסור ר' אלעזר אמר מותר וכו' מתניתא דר' אלעזר פליגא עליה יוה"כ שחל להיות בשבת וכו'. וא"כ אפרוך ר' לעזר דמתיר בירושלמי שם וא"כ נשמע מירושלמי דלאו ר"י אמרה אלא ר' אלעזר אמרה רק שסברו כל דאמר ר"א הן דברי ר"י כדאמרינן במס' שקלים וש"מ דליתא דר"י עיי"ש:
ומ"ש בלח"מ כאן עיין במרכבת המשנה שכתב דהרי הוי ע"כ מדרבנן וקרא אסמכתא ויש לפרש דברי הלח"מ שכונתו דהאיך ס"ד דהוי דאורייתא אבל גם זה לא יקשה כמ"ש ברש"י ותוספות שם ודבריו צ"ע שהרי קודם לזה כתב ג"כ דהוי דרבנן אלא דהשתא הדר להקשות:
ועי' בספר מעשה רוקח במ"ש רבינו ויתקן אותו לאכילה אם פי' שא"צ לבישול דמרש"י נראה במחוסר בישול דוקא דהוי טורח עיי"ש: