דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ז · הלכה טז
אין רואין את הנגעים במועד שמא ימצא טמא ונמצא חגו נהפך לאבל וכו'. עי' במל"מ במ"ש לתרץ קושית התוספות על רש"י וכתב דלדעת רש"י לר' יוסי אין אנו נמנעין מלהראות המנוגע לכהן משום דילמא יתחדש לו שום דבר המחליטו דמשום ספק אין אנו נמנעין מלהראות כיון שכבר נזקק לכהן מתחילה אלא שאם יש איזה חששה שאף אם לא יתחדש בו דבר יבוא לידי החלט בזה הוא שחושש ר' יוסי ואמר דאין רואין עיי"ש:
ונראה דאם החשש שמא נתחדש מוקמי על חזקת קמייתא שלא נתחדש אלא אם גם בעומד בעינו ימצא להחליט דדבר בחזקתו אז אין רואין ויש לעיין למ"ש רבינו במסכת נזיר בפי' משניות בפ"ט מ"ב ומובא בתוס' יו"ט דמשו"ה אזלינן בתר החזקה דספיקות מצוין כ"כ ואי אפשר לעמוד בהם עיי"ש ונראה דמהאי טעמא באיכא לברורי צריך לברר בחזקה טעם גדול בדבר דחזקת קמייתא לא הוי שום סברה אלא משום דלא נוכל להסר כל הספיקות וא"א לעמוד כמ"ש רבינו שם ומזה כיון דנוכל לברר ולעמוד על הספק צריכין לברר מדרבנן ומהאי טעמא לכאורה כיון דחזקה אין מסלק מסברה החשש שמא יטמא ניחוש מדרבנן שלא יראה הכהן במועד כיון דאפשר לסלק את עצמו מספק ומחזקה ונראה דהנה לכאורה המצוה לראות מיד אלא כדאיתא במו"ק ז' ע"ב ביום הראותו יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה לו ולביתו וכו' וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל וכו' רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר ופינו וכו' אם ממתינין לדבר רשות כ"ש לדבר מצוה וכו' ועי' פ"ט ה"ח מהל' טומאת צרעת עיי"ש ואם כן אם לא קרא היה מחויב להראות מיד דקרא ממעט הרגל ממילא היכא דחזקה מסייע שלא יבטל שמחת הרגל ממילא נשאר במצותו להראותו וזה שדייק במל"מ הנ"ל במ"ש כיון שנזקק מתחילה עיי"ש. ולכאורה אפי' בלא נזקק גם כן נאמר כן ולמאן דס"ל חוה"מ מדרבנן גם כן לא ביטלו מצוה דאורייתא באיכא חזקה שלא יבטל שמחת הרגל גם כנראה לרש"י שכתב המל"מ כן לדעתו דס"ל חוה"מ מדאורייתא:
ואין נושאין נשים וכו'. עי' בב"י ובמג"א בסי' תקמ"ו ובברכי יוסף שם ובספר טורי אבן חגיגה ח' מ"ש שם בהאי דבחגיך ולא באשתך עיי"ש: