דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה טז
הגחלת כרגלי בעליה לא כרגלי שואל ושלהבת כרגלי מי שהיא בידו לפיכך המדליק נר או עץ מחבירו מוליכו לכל מקום שהוא הולך. במשנה הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום גחלת של הקדש מועלין בה ושלהבת לא נהנין ולא מועלין וכו' ובגמ' גחלת של ע"ז אסורה ושלהבת מותרת וכו':
ולכאורה בשלהבת לענין תחומין דהנר שלו רק השלהבת מאחר וא"כ כיון דשלהבת בכל רגע אחרת ולא קנה שביתה מערב יו"ט ואפי' לר' יוחנן בן נורי הוי כבעלים ואין צריך לומר משום דשלהבת אין בה ממש ולכן רק בשלהבת של הקדש דגחלת גם כן של הקדש צ"ל משום שאין בה ממש:
אבל יש לעיין בשלהבת של הקדש והעץ שדולק ממנה של חולין וכנראה אף בכה"ג לא נהנין משום גזירה אטו אף דהוי בפני עצמה ואפי' בשלהבת מגחלת דהקדש אין מועלין ובע"ז מותר אף דשלהבת באה מכח האש אשר בהגחלת מ"מ קול וריח ומראה אין בו משום מעילה רק לחמם בה כמ"ש בספר באר שבע מובא בשער המלך פ"ז ה"י מהל' ע"ז לקרב את עצמו אצל השלהבת אסור עיי"ש. ולענין מעילה לקרב עיי"ש. ולענין תחומין בכה"ג כמ"ש דלית ליה בעלים מעיקרא כלל הוי כרגלי הבעלים שהוא בידם לכו"ע:
אמנם יש לעיין בשלהבת של ע"ז הרי הוי רוצה בקיומו של גחלת אף דבשלהבת לא שייך רוצה בקיומו מ"מ ע"י השלהבת רוצה בקיומה של הגחלת ונראה כיון שאינו נהנה מהגחלת אלא משלהבת במראה דאין בה ממש וכיון דהוי דרך ביטול ושריפה ורוצה בקיומו דאסור נראה משום שצריך לאבדה ולא להיות חפץ לו בה בקיומו וכמ"ש במ"א בזה. ובכה"ג דעושה לאבדה לא שייך רוצה בקיומה וצ"ע. ועיין בר"ן במסכת ע"ז דנראה דרוצה בקיומה מדרבנן עיי"ש. ועי' ברא"ש שכתב והאי דאסרינן לברך בשלהבת של ע"ז ואע"ג דשרי משום דיש עמה גחלת ואע"פ שאין הברכה אלא על השלהבת עיי"ש וי"ל משום מיאוס ונראה בשלהבת בנר ישראל דמותר לברך גם כן למ"ש ברא"ש ועיין בשעה"מ כאן ובהל' ע"ז פ"ז ה"י ומה שכתבתי שם עיי"ש ומ"ש שם בהי"ג עיי"ש: