דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ד · הלכה כו
ואע"פ שאין מגביהין תרומה ומעשרות ביו"ט אם היה לו תרומות ומעשרות שהגביהן מאמש הרי זה מוליכן לכהן ביו"ט. ואצ"ל חלה וזרוע ולחיים וקיבה שמוליכן לכהן ביו"ט וגבאי צדקה וכו'. במסכת ביצה י"ב ע"ב במשנה ב"ש אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביו"ט בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום. וב"ה מתירין א"ל ב"ש גז"ש חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שאין מוליכין את התרומה כך אין מוליכין את המתנות א"ל ב"ה לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתן תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן:
ועי' בצל"ח שהקשה דמאי ענין הרמתן דטעמא כמ"ש רבינו בפכ"ג הי"ד מהל' שבת מב' טעמים דהוי כמתקן וגם דדומה למקדיש שהוא כמו"מ עיי"ש. דלא שייך בהליכתן דהרי מותר במתנה לצורך יו"ט כדאיתא להלן דף י"ד ע"ב ומתקן לא שייך בהנתינה וגם למ"ש במהרלב"ח כמתקן לא שייך באוכל נפש ביו"ט, וכתב לתרץ דלב"ה דיש שאלה להקדש ואם כן ע"י הבאה לכהן גומר קדושתו שאינו יוכל לשאול עוד, דלא שייך במתנות דמותר בהרמה ומה לי בהוספה וגמר ולב"ש דס"ל אין שאלה הטעם משום כמו"מ ושאני דהאי משלחין בדף י"ד שם דלא הוי הנתינה מצוה וניכר שהוא לשמחת יו"ט משא"כ במאי דהוי למצוה עיי"ש:
והנה לדעתו ז"ל כיון דעד שנתנו לכהן הוי עכ"פ עוד שלו לענין שאלה ובזה שנתנו לכהן מוציאו גם לענין זה מרשותו הוי כמו כל הוצאה מרשות לרשות דאסור ביו"ט כמקח וממכר אמנם לכאורה נראה דאפי' למאן דס"ל אין שאלה מ"מ טובת הנאה להבעלים ובהנתינה יצא גם מזה מרשותו:
ולדידן אסברן לומר ובראשונה נראה להבין דברי רש"י להלן דף ל"ז ע"א דבגמ' שם ולא מגביהין תרומות ומעשרות פשיטא תני ר' יוסף לא נצרכה אלא ליתנה לכהן בו ביום וה"מ פירי דטבילי מאתמול אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרישין ויהבינן לכהן וברש"י בד"ה תני ר"י אפי' ליתנה לכהן בו ביום דאיכא למימר לאו מוכחא מלתא היא דלתקוני טבלא מכוין דאין ידוע שיהא הוא צריך לשיריים ורואין שמוליך תרומה לכהן ומחזי דכולה מלתא משום שמחת יו"ט דכהן שצריך לה הוא אפי' הכי אסור עכ"ל והנה מקושית הגמרא פשיטא וכפי פירש"י על ליתנה לכהן נראה דקושית פשיטא הוי משום מתקן והתירוץ בכה"ג דלא שייך כמתקן אשמעינן דאסור. וזה נראה דלא כמהרלב"ח שמובא בצל"ח לומר ביו"ט לא שייך מתקן ובמג"א בסי' שכ"ג ס"ק י"ד כתב דאסור לבטל בשבת וביו"ט ובצל"ח השיג עליו עיי"ש. ועכ"פ נראה מסוגיא בפרי דטבילי האידנא דמותר דהתירו מתקן ביו"ט באי אפשר לעשותו מערב יו"ט רק באפשר מעיו"ט הקושיא פשיטא ועיין מ"ש אאמו"ז הגאון ז"ל בספר שמן רוקח בסוגיא כאן עיי"ש. ועיין בירושלמי במס' פסחים פ"ג מ"ג עיי"ש:
ונאמר כמ"ש לעיל בפ"ד ה"ח דב' טעמים הנאמרים מתקן ומו"מ לא שייכי בהדדי דאם נתנו לכהן לא שייך מחזי כמתקן כדאיתא אמר רב יוסף וכו' וכמ"ש ברש"י הנ"ל. ובלא נתנו לכהן בהרמה בלבד שייך מתקן ולא כמו"מ. ואף למ"ש בדעת רבינו דהרמה כמקדיש דהוי מטעם מו"מ מ"מ בהנתינה הוי כהוצאה חדשה ויתירה וכמ"ש בצל"ח משום שאין יכול לשאל עוד או כמ"ש לעיל שמוציאו מרשותו לענין טובת הנאה. וא"כ כיון דפירי דהאידנא טבילי התירו משום שמחת יו"ט ושוה אם יוליכם לכהן אף דשייך דהוי ע"י הליכה לכהן כמו"מ מ"מ עי"ז נפקע איסורא דכמתקן. ופי' בזה שאני זכאי בהרמתן מותר בהליכתן כיון דעכ"פ בחדא דאסור בעלמא התירו משום שמחת יו"ט ושניהם שוים ומה לי כמתקן או כמו"מ ועי' בסוגיא דדקר נעוץ דחד איסורא התירו משום שמחת יו"ט ולא שתים עיי"ש ואתי שפיר. ומובן לישנא בגמ' דף ל"ז הנ"ל וה"מ פירי וכו' מפרשינן ויהבינן לכהן וכו' דמאי ענין ויהבינן לכאן אבל כמ"ש דקושית הגמ' פשיטא משום מתקן וכמ"ש רבינו הנ"ל איסורא משום מתקן עיי"ש ומשנינן בליתנה לכהן לא שייך מתקן וא"כ כיון דפירי דטיבלי האידנא מותר בהפרשה אף דהוי כמתקן וכמ"ש בליתנה לכהן לא שייך מתקן מותר ליתנו לכהן כמ"ש דמה לי להתיר כמתקן ומה לי להתיר כמו"מ דבכל פעם נרויח חדא איסורא ומשו"ה נקטי מפרשינן ויהבינן וכו':
אמנם יש לשום לב בדברי רש"י הנ"ל שכתב דאיכא למימר מוכחא מלתא היא דלתקוני טבלא מכוין דאין ידוע שיהיה צריך לשיריים וכו' ומחזי מלתא משום שמחת יו"ט דכהן וכו' עיי"ש דהרי בכל מחזי כמתקן אין הטעם בשביל הרואים בלבד אלא גם לגבי נפשו דעושה כיון דמחזי כמתקן אסרו רבנן שלא יקילו במאי דהוי מתקן מדאורייתא דאסור משום מכה בפטיש שהוא גמר מלאכה. (ועי' ברש"י ביצה י"ח ע"א בד"ה בדלי שכתב ג"כ דלא מחזי לעלמא עיי"ש וצ"ע. ועי' בצל"ח שם מ"ש באדם נראה כמקר וכתבתי שם עיי"ש) והיה נראה בכונת רש"י שמפרש לא נצרכה אלא ליתנה לכהן וכו' בשאין דעתו באמת להפרישו אלא ליתנו לכהן ובשאינו מתכוין לתקנו בדרבנן אף דתיקון נעשה ממילא לא גזרו בכה"ג אלא דהוי עוד מחזי כמתקן להרואים וע"ז כתב שאין מוכחא ושאינו יודע וכו' ולפ"ז בכה"ג דדעתו להשיריים לעצמו הוי כמתקן אפי' בנתנו לכהן וא"כ לא שייך לומר מ"ש דכנראה בכל גונא מוליכין חלה לכהן לבית הלל:
אמנם מ"ש שאינו מכוין בפסיק רישיה בדרבנן עיין במג"א בסי' רנ"ג ס"ק י"ח ויש לחלק וצ"ע דנראה דכה"ג הוי כמכוין ממש אלא דעיקר כונתו אינו משום תיקון אבל להמעשה מכוין:
והנראה עוד לומר. דהנה בס"ד לומר דאם האיסור יהיה משום מתקן בלבד, לא שייך בכה"ג שאינו מכוין להשיריים אלא כונתו על התרומה אף דלמעשה מכוין ואין לדמותו לשאר שאין מתכוין מ"מ לא הוי אצלו כמתקן. ואע"ג דהוי כמתקן ממילא מ"מ במצוה מסתמא עיקר כונתו למצוה וכעין זה מצינו סמך לדבר בנדרים ונדבות שכתבו בתוס' דלא מקרי לכם לצרכו משום דעיקרו למצוה עי' במס' שבת כ"ד ובכמה דוכתי ואף דיש לחלק. ועיין בריב"ש בסי' שצ"ד שדחה לומר דמשום איסורא ודאי אינו מכוין עיי"ש. וזה מסתבר ומוכרע דאל"כ בכ"מ נאמר כן דמשום איסורא לא מכוין אלא משום דמכוין להמעשה מקרי מתכוין אבל בכה"ג דהוי שני דברים הפרשה לתקן השיריים ותיקון התרומה י"ל שמכוין להמצוה ולא לתיקון השיריים והוי שאין מתכוין מסתמא. ואף דמשום מצוה יוכל לעשותו למחר עי' ביו"ד בסי' ס"א ובהגהות מהרל"ח שם דמשום זריזין מקדימין להפרישו מיד ועי' בתוס' חולין דף ו' עיי"ש. אלא כיון דהוי ב' מצות ההפרשה והנתינה ואם לא קיים הנתינה ביו"ט הרי נראה דעיקר דעתו לצרכו ושייך כמתקן. ולכן כשיתנו לכהן בו ביום לא שייך כמתקן אלא דנאמר כיון דהוי אונס בנתינה משום דהוי כמו"מ וא"כ שייך לומר דלא הוי מתקן אף בלא הוליכו לכהן אבל למסקנא דידעינן מטעמא דמו"מ אף בהפרשה שייך לאסור מהאי טעמא כמ"ש בצל"ח וכנראה מדעת רבינו דהוי כהקדש והוצאה מרשות לרשות וא"כ למ"ש בצל"ח הנ"ל דמשו"ה הנתינה לכהן לאסור אף דמשלחין מנות וכו' משום דהוי עיקרו למצוה ולא לשמחת יו"ט עיי"ש ולמ"ש מהאי טעמא להיפוך י"ל דלא שייך מתקן בס"ד משום דעיקרו למצוה ולא מכוין לתיקון כלל ואתי שפיר. וא"כ ממ"נ אם לא הוי כמתנה משום מצותו כמ"ש בצל"ח מהאי טעמא לא הוי כמתקן ג"כ ושניהם כאחת מו"מ ומתקן לא שייכין:
אמנם למ"ש מהר"י אבוהב מובא בב"י בסי' תק"ו במתנות זרוע וכו' לא שייך מתקן כלל וא"כ לא שייך לפ"ז ג"כ לומר מ"ש משום שאני זכאי וכו'. אבל מלשון רש"י במשנה נראה דאף בזרוע וכו' נראה כמתקן משום דדרכו להפרישו כדי שלא יבוא לידי אכילה. ועי' בתוס' חולין קל"א ע"א בד"ה ה"ג דאף דלא הוי כאוכל טבלים מ"מ איסורא הוי לכתחילה עיי"ש וצ"ע במ"ש ברש"י ביצה י"ח בולד הטומאה מדרבנן לא שייך כמתקן וכנראה דמ"ש בתוס' איסורא לכתחילה הוי מדרבנן. ועי' בצל"ח שם שהקשה מתרומת פירות דרבנן וכתב לחלק בין אין ראוי כלל מדרבנן הוי תיקון בדרבנן ג"כ עיי"ש. ועי' במג"א סי' שנ"ג ס"ק י"ד ובדגול מרבבה שם. וא"כ י"ל הבין ולומר דתרומת זרוע וכו' מקרי תיקון ג"כ. ומ"ש ברש"י אף הן הרמתן מותר וכו' פי' שצריך להתירו דיש שייכות תיקון בזה. והנה רבינו כתב בפכ"ג מהל' שבת הט"ו אין מגביהין תרומות וכו' מפני שנראה כמתקן ובראב"ד הקשה שלא הביא אפי' ליתנו לכהן בו ביום עיי"ש וי"ל כיון שכתב בהל' י"ד ב' טעמים באין מגביהין תרומה וכו' שדומה למקדיש והוי כמתקן וממילא בליתנה לכהן דלא שייך מתקן שייך שדומה למקדיש וכמקח וממכר ורק שלא יהיה פשיטא אמרינן בליתנה וכו' ולמסקנא להאי טעמא דמקדיש פשיטא דאפי' בליתנה וכו' אסור ועי' מ"ש לעיל בפ"ד ה"ח ליישב דעת הרי"ף שם במ"ש:
ולמ"ש בשם הצל"ח ועם מ"ש יש להבין למה לר"י מותר בטפילה בשל יו"ט עם של ערב יו"ט כדאי' שם וי"ל דלכאורה הנתרם של עיו"ט יהיה כמתנה בעלמא דמשלחין וכו' כדאיתא להלן במשנה ובזה לא שייך כמ"ש בצל"ח משום דנתינה הוי מצוה עיקרו משום מצוה ולא משום שמחת יו"ט דהרי אם היתה עיקר נתינתו בשביל המצוה היה לו ליתנו מעיו"ט ליתנו מיד משום זריזין וכו' ומדנתנו ביו"ט נראה דמשום שמחת יו"ט נתנו וצ"ל כמ"ש בצל"ח דבתרומה הטעם דהוי כמוסיף בהקדש במה שנתנו לכהן שאינו בשאלה עוד ואף בחלה התירו משום דגם הרמה מותר משום שמחת יו"ט וכ"ז במאי דא"א מערב יו"ט אבל כיון דאפשר מעיו"ט לא שרינן וכל זה בפ"ע אבל עם המורמין ביו"ט י"ל דעדיף דעי"ז נראה גם המורמים מעיו"ט כמתנה בעלמא דמורמין מעיו"ט מוכיחין עליהם דרק משום שמחת יו"ט נותנו היום לכהן ולא משום מצות נתינה וא"כ מאי שנפסד שנותן מה שהיה אפשר מעיו"ט נרויח במאי שנותן ביו"ט והתירו אותו אף דשייך לחלק בין מתנה ובכה"ג הוי ע"י של ערב יו"ט כמתנה בעלמא ואתי שפיר:
(ב) בתוספות בד"ה אין מוליכין חלה ומתנות לכהן וכו' פי' לאו דוקא מוליכין דה"ה אם יבוא הכהן לביתו לא יתנם לו וכן משמע בירושלמי דדמאי פ' הלוקח פירות בהדיא דקאמר התם מי שקרא שם לתרומת מעשר דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת אבל אם כהן ועני רגילים לאכול אצלו באין ואוכלין ובלבד שיודיעם ובירושלמי כיני מתני' לא יתנם בשבת דתנן ב"ש וכו' וההיא ילפינן מהדא בלמודין וכו' וההיא ילפא וכו' היא יו"ט היא שבת וכו' ומזה הוכיחו בתוספות דאם אין למודין לאכל אצלו לא יתנם אפי' בבא הכהן לביתו עיי"ש ובר"ש ובצל"ח ובשאר המפרשים:
וי"ל דכמ"ש לעיל דכשכבר הוא תרומה ויצא מרשותו בהנתינה לכהן עם כל זה כמו"מ משום דיוצא ביותר מרשותו שאינו יכול לישאל כמ"ש בצל"ח הנ"ל. וגם להר"א ממיץ דגם בבא ליד כהן שייך שאלה עיין ברא"ש במסכת נדרים מ"מ יש לומר כמ"ש לעיל דיוצא ביותר מרשותו שאין לו עוד טובת הנאה בו. אמנם במכירי כהונה כדאיתא במסכת גיטין כ"ט דהוי כבא לידו של כהן ואם כן לא שייך לאחר הפרשה בהנתינה הוספת הוצאה מרשות לרשות ולכן בלמודין וכו' דהוי כמכירי כהונה ובביתו כמ"ש בתוספות שלא יאמרו שתרמו היום דהוצאה מרשות לרשות לא הוי במכירי כהונה ולזה בלמודין וכו' באין ואוכלין דלמודין הוי כנתנו לו בדיבורא מקודם במכירי כהונה באמר לו מעיקרא שיתננו לו כהאי דמסכת גיטין וצ"ע לענין אם יוכל לחזור במכירי כהונה באם אמר שיתנו לו דיש מקום לומר שאין יכול לחזור ועיין בתוספות יבמות דאמירה לגבוה וכו' שייך בתרומה גם כן וכמ"ש במהרי"ל הוי מכירי כהונה מוחזק ובמ"א כתבתי לפרש דברים אלו ובכה"ג דלמודין דהוי דיבור מפורש שיתנו לו מאתמול כדאיתא ובלבד שיודיעם ובתוספות הנ"ל פי' מאתמול עיי"ש:
וי"ל גם כן מ"ש בירושלמי לא יטלם לא יתנם וכו' דכמ"ש בצל"ח דשאני ממשלחין מתנות ביו"ט משום המצות הנתינה מוכחת עליו שאינו משום שמחת יו"ט אלא משום המצוה וזה שייך על הנותן ולא על הכהן הלוקח דאינו עושה מצוה. ומשום שמחת יו"ט התירו בחלה ולכאורה יקשה משום שמחת יו"ט בכהן למה נתיר לישראל ועיין בר"ן שכתב דמשום שמחת יו"ט התירו לב"ה עיי"ש והרי הוי בגדר חטא בשביל שיזכה חבירך ויש לפרש עם מ"ש במקום אחר באיסורי דרבנן שאין האיסור מחמת עצמו אלא הרבנן גזרו להרחיק מאיסורא דאורייתא ולרבנן בשוה אם הדבר גורם שיעבור על גזרתם אם יעבור או זה ואם כן לא אכפת לרבנן אם זה יעבור והאחר יעשה שמחת יו"ט מצוה דאורייתא עי' פסחים ס"ח ואם כן היכא דשייך יטלם שייך יתנם והיכא דשייך לא יטלם גם כן לא יתנם דהתירא דישראל בנתינה תליא בהתירא דנטילה בכהן ועיין בצל"ח שפי' לא יטלם לא יתנם שלא נפרש מטעם מוקצה עיי"ש. ולמ"ש עיקר האיסור על הישראל ולא על הכהן ונפק"מ במכירי כהונה דלא שייך על הכהן וישראל גם כן אף בהורמו ביו"ט לא עביד מידי ובכהן ליכא איסורא דודאי משום שמחת יו"ט נטלו בו ביום ועיין להלן ל"ז לא נצרכה וכו' עיי"ש ומשום דירושלמי אומר דקאי גם כן על יו"ט משום הכי אמר דלא יטלם פי' לא יתנם דבשבת שייך לא יטלם בכ"ג בכהן גם כן. ובדעת רבינו עי' בשעה"מ ובספר מרכבת המשנה מ"ש בזה ובצל"ח מ"ש ליישב במ"ש רבינו בהל' שבת בפכ"ג הט"ז ואם היה כהן למודים וכו' וכאן כתב ה"ז מוליכין וכו' עי' שכתב לחלק בין יו"ט ושבת לדעת רבינו לפי הבבלי ולמה שכתבתי יש טעם בדבר גם כן: