דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ד · הלכה יט
דברים רבים אסרו ביו"ט משום מקח וממכר כיצד אין פוסקין דמים לכתחילה על הבהמה ביו"ט אלא מביא שתי בהמות שוות זו לזו ושוחטין אחת מהן ומחלקין ביניהן למחר יודעין כמה דמי השנייה וכל אחד ואחד נותן דמי חלקו כשהן מחלקין ביניהן לא יאמר זה אני בסלע ואתה בשתים שאין מזכירין שום דמים אלא זה נוטל שליש וזה רביע. במשנה במס' ביצה כ"ז ע"ב כמובא בהמ"מ אין נמנין על הבהמה לכתחילה ביו"ט אבל נמנין עליה מערב יו"ט ושוחטין ומחלקין ביניהם:
ובגמרא מאי אין נמנין א"ר יהודה אמר שמואל אין פוסקין דמים לכתחילה על הבהמה ביו"ט. ובצל"ח עמד על האי דאבל נמנין מעיו"ט וכו' דמשנה שאינה צריכה היא דפשיטא דבעיו"ט מותר עי' מ"ש ע"ז:
ונראה דהנה יש לומר דאפי' בפוסק מעיו"ט למאי דאיתא בירושלמי מובא בתוס' להלן ל"ו ע"ב בד"ה והא הדין דכנסין ארמלין צריך לכנסן מבעוד יום שלא יהיה כקונה קנין בשבת ומפרש שם משום שאינו זכאי במציאתה ומעשי ידיה וכיו"ב ומשכנסה זכה בכולו ונמצא כקונה קנין בשבת עיי"ש וכמו כן בזה אף דפסק דמים בעיו"ט ואפי' נתן המעות מעות אינו קונה ונמצא עיקר הקנין בשבת ועי' ביצה י"ד ע"ב וב"ה אומרים משלחין בהמה חיה וכו' ולהלן פ"ה ה"ו וז' עיי"ש:
והנה ברש"י בסוגיא כתב בד"ה אין פוסקין דמים דמו"מ בשבת וביו"ט אסור בספר נחמיה י"ג עכ"ל ולהלן ביצה דף ל"ז ע"א כתב בד"ה משום מו"מ וכו' ומו"מ אסור מן המקרא דכתיב ממצוא חפציך ודבר דבר אי נמי מו"מ אתיא לידי כתיבת שטרי מכירה וכו' עיי"ש. ונראה בהאי דפסק הדמים בעיו"ט לא שייך חשש גזירה דכתיבה דאם היה לו לכתוב היה כותב לעיו"ט אלא דיש עוד דהוי כקונה קנין בשבת וכמ"ש דאין נקנה בו אלא במשיכה וע"ז י"ל כמ"ש לעיל דשבות משום שביתה ולאו מטעם גזירה דהוי לדעת רבינו בכלל תשבות וחמיר מצד זה דהוי מצות רשות מדאורייתא וקיל מצד דשייך באיכא מצוה אחרת העוסק במצוה פטור ממצוה ומשו"ה כתב ברש"י כאן דמו"מ מס' נחמיה דהוי משום גזירה וע"ז ניצול במה שנמנה מעיו"ט דלא שייך שמא יכתב ומטעם קונה קנין בשבת ע"ז נאמר כמו שמחת יו"ט וכן השבות בפעם אחת מ"מ כמ"ש בפר"ח ובשאגת אריה דמצוה דאורייתא קודמת לדרבנן ושמחת יו"ט מצוה דאורייתא ושבות דרבנן דמדאורייתא רק רשות כמ"ש ועכ"פ איזה שירצה יקדים אלא די"ל שב ואל תעשה עדיף אבל כמ"ש משום דאורייתא קדים משו"ה מותר משום שמחת יו"ט ועכ"פ קמ"ל במשנה שפיר ולא שאינה צריכה לומר דרשאים למנות ולפסוק מעיו"ט ואף דהוי כקונה קנין ביו"ט אפ"ה מותר ואף דלכאורה שחיטה בדבר שא"א מערב יו"ט כמ"ש שטוב בששחט ביו"ט וממילא הלקיחה מ"מ אשמעינן כה"ג דמחלקין להלן ל"ז הני מילי פרי דטבולי אתמול אבל דטבילי האידנא מותר ולהלן ליכא למידק מכאן די"ל כמ"ש במשנה מעיו"ט לא שייך שמא יכתוב ומהאי דמשלחין לעיל י"ד ע"ב במתנות הוי משום גזירה אטו מכירה וקיל ועכ"פ לא הוי משנה שא"צ ונקטי אגב כמצינו בכל דוכתי. אמנם בלא נמנה ופסק כלל מעיו"ט כנראה מרבינו ומשו"ע בסי' ת"ק גם כן מותר לומר לשלישי ולרביעי ואף באפשר למנות בעיו"ט שרי וצ"ל בכה"ג לא הוי חשש כלל וצ"ע. ועיין במסכת שבת קמ"ח ע"ב ובתוס' בד"ה והא אנן תנן עיי"ש: