דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה ב
וכן השוחט חיה ועוף מערב יו"ט לא יכסה דמם ביו"ט. אמר רבה שחט ציפור מערב יו"ט אין מכסין ביו"ט גלגל עיסה וכו' עיי"ש:
וברש"י אין מכסין וכו' דהיה לו לכסות מבעוד יום ומשום אמנועי משום שמחת יו"ט ליכא דמשום דלא מכסי דם לא מתסר ציפור באכילה עכ"ל:
ולדעת הטו"ז הנ"ל דב"ה וב"ש למוחלפת השיטה אפי' בלא דקר נעוץ משום עשה דוחה לל"ת ומטעם זה במסכת שבת כמה פעמים וברשב"א שם דוקא באפשר השתא אין דוחה ולא באפשר מקודם עיי"ש. ולמאי דס"ל ב"ה מעיקרא וב"ש למסקנא רק בדיעבד מותר ע"כ אי חושש לאפשר ואי אפשר דהרי כיון דלכתחילה אסור ומותר רק בדיעבד על כרחך דאין חושש לאפשר שהרי אפשר לו שלא לשחוט כלל והרי אף דעבד תרוייהו איסורא ואפשר שלא לשחוט ואפ"ה מתיר בדיעבד מכ"ש בשחיט בערב יו"ט דלא עביד איסורא כלל. גם עי' במהרמ"ל שהקשה דכמו בגלגל עיסה וכו' כמו כן שחיטה מותר ביו"ט ותירץ דלב"ה קאי דאסור לכתחילה עיי"ש. ולמ"ש כיון דאסור לכתחילה ומותר בדיעבד ואם כן אין חושש על כרחך משום דאפשרי אמנם כמ"ש לעיל דב"ש לא התיר בלא דקר נעוץ אלא משום כדי שיהיה מותר לשחוט דהתירו סופו משום תחילתו וכמ"ש לעיל וא"כ כה"ג דשחט כבר אמרינן שפיר דלא שייך להתירו לא משום עשה דוחה לל"ת וכמ"ש לעיל ומדויק ברש"י דמשום אמנועי משמחת יו"ט לא שייך כאן ועיין בצל"ח ואתי שפיר. ועיין רש"י לעיל וברמב"ן במלחמות עיי"ש:
שחט בהמה חיה ועוף ביו"ט ונתערבו דמם לא יכסה אותו עד לערב ואם היה לו עפר מוכן או אפר ויכול לכסות הכל בדקירה אחת הרי זה יכסהו. בטור סוף סי' תצ"ח חולק על רבינו שנראה מדבריו בדקר נעוץ לא מהני אלא עפר מוכן ובאפר מוכן דבדקירה אחת בלבד ועי' בב"י שם ובטו"ז כ"א ובמהרל"ח בהגהות הטור עיי"ש:
גם השיג בטו"ז שם על הטור ורש"ל שכתבו דהיכא דא"א בדקירה אחת לא יכסו אפי' בדקירה אחת שמא יכסה של בהמה וכתב כיון דא"צ לכסות כל הדם עכ"פ בדקירה אחת יכסה מקצת דמו עיי"ש ונראה דס"ל דאמרינן יש בילה בכה"ג בדבר הלח ולדבריו צריך לפרש במד"א בב' דקירות אבל בדקירה אחת חייב לכסות דבב' דקירות אסור אבל בדקירה אחת חייב בכל גונא ובמג"א ובספר אליה רבה חולקים עליו דלא שייך בילה בתערובת כה"ג עיי"ש. ועי' בתוספות במסכת חולין דף ע"ט בד"ה בין וכו' שהקשו על הא דאי' שם כוי אין שוחטין אותו ביו"ט וכו' אילימא בתייש הבא על הצבייה בין לר' אליעזר בין לרבנן לישחט וליכסי כיון דאין חייב בכסוי רק בהחצי כמו במתנות והוי כמו נתערב דם בהמה עם דם חיה דאיתא במסכת ביצה ח' אסור לכסות ביו"ט ותירצו וז"ל דאמרינן התם במד"א בב' דקירות אבל בדקירה אחת חייב לכסות והכא נמי כיון שכל משהו שבו חציו דם צבי חייב לכסות עכ"ל ומחלוקם זה נראה שלא כדעת הטו"ז:
ועי' בסי' הנ"ל סעיף י"ד דאיתא בתערובת מותר בכמה דקירות ביש בו צורך ועי' במג"א שהב"ח חולק ע"ז עיי"ש. ובלתי מובן כיון דדי בכסוי מקצת דמו כדאיתא בשו"ע יו"ד בסי' כ"ח סעיף ט"ו למה יהיה מותר להרבות בדקירות לכסות כל דמו דאין לפרש דאי אפשר לכסות כלל אלא בב' דקירות דא"כ מ"ש שתים מאחד ואולי מהמובחר לכתחילה לכסות הכל כל דמו לכו"ע וכן ראיתי בברכי יוסף שמביא י"א דדם שלפניו יכסה הכל עיי"ש. וא"כ להטו"ז בתערובות וכו' שוין בדקירה אחת ויש לפרש הגמרא לדעת הטו"ז שהיה התערובת כל דם בפ"ע ולא נדע מה מבהמה ומה מבחיה אבל בתערובת זה בזה ממש שייך כסוי בדקירה אחת ודי בזה משום בילה וכסוי דמקצת הדם:
והנה יש להבין לדעת הטו"ז למה רק בדקירה אחת מ"ש מבלא נתערבו דכיון דכל מה שמכסה מכסה דם החיה ג"כ וצ"ל דאם לא היה נתערב היה די בדקירה אחת וע"י התערובת צריך להוסיף בדקירה אין רשאי אף שעי"ז יעשה מהמובחר. ועכ"פ להטו"ז בין בתערובת וגם בכוי רק בדקירה אחת בלבד מותר ויש ליישב בזה קושיית הצל"ח במסכת ביצה דמאי מקשינן לשחוט ולכסי דכיון לענין חלב נמי אמרינן שה אפי' מקצת שה וא"כ שייך לומר כדאיתא במסכת ביצה הנ"ל משום שלא נתיר חלבו עיי"ש. ולמ"ש י"ל כיון דבלא התערובת מותר בב' דקירות ובתערובות רק בדקירה אחת משום מקצת הבהמה והתערובת עמה וא"כ ידעו דמקצת הבהמה בה וחלבה אסור ועיין בפר"ח סוף סי' תצ"ח מ"ש בדעת רבינו עיי"ש: