דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה יד
נוטלין עצים הסמוכים לדופני הסוכה ומסיקין בהן אבל אין מביאין מן השדה אפי' היו מכונסין שם מבערב אבל מגבב הוא בשדה מלפניו ומדליק שם ומביאין מן המכונסין שברשות היחיד ואפי' היתה מוקפת שלא לשם דירה ובלבד שיהיה לה פותחת ותהיה בתוך תחום שבת ואם חסר מכל אלו הרי הן מוקצה. במסכת ביצה ל"א ע"א במשנה מביאין עצים מן השדה מן המכונס ומן הקרפף אפי' מן המפוזר וכו' ובגמ' א"ר יהודה אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף וכו' עיי"ש:
וברש"י שם בד"ה מן המכונס אם כנסו מערב יו"ט דגליא דעתיה דעלייהו סמוך ואין מוקצה אבל המפוזרין מוקצין עכ"ל ובתוס' שם בד"ה מן הקרפף וכו' תימה הא הוי מעמר וי"ל דלא שייך מעמר אלא במקום שגדלים שם כדמוכח בפ' כלל גדול (שבת ע"ג ע"ב) עכ"ל ובר"ן אחרי שהביא פי' רש"י משום מוקצה הביא דברי התוס' בשם אחרים אומרים דטעמא משום גיבוב והוי כמעמר ומדינא אפי' גיבוב מותר דצורך אכילה וחשיב כביקוע עצים אלא שבשדה דמחזי כמגבב למחר עיי"ש וכן מאי דאיתא עלי קנים וכו' פי' על דרך זה עיי"ש. ורבינו מפרש כרש"י משום מוקצה ונפק"מ דמטעם מעמר די במכונס מעצמו אבל מטעם מוקצה כנראה מלשון רש"י אם כנסו מעיו"ט דגליא דעתיה וכו' דנראה שצריך גלוי דעתו בכינוסו ועי' בפנ"י שכתב דמשום דמהדרך לכנסו ומדלא כנסו הוי מוקצה דאל"כ לא שייך מוקצה בזה עיי"ש. אבל אם כן במכונסין מעצמן לא יהיה מוקצה ולרש"י נראה דוקא במכונסין בערב יו"ט וכן ראיתי בצל"ח שמדייק דאם אפי' כנסו עצמו בזמן קדם לא מהני עיי"ש. ונראה לרש"י דעל מה שבשדה אין דעתו עליה והאי דצריך מעשה ולא הזמנה בעלמא י"ל למ"ש בפכ"ה מהל' שבת בדעת המ"מ שם בהאי דגודרין לעצים דדבר שרוב בני אדם מקצין אותו צריך מעשה להוציאו מידי מוקצה עיי"ש:
והנה בקרפף ברש"י שהוא משתמר ומוקף סביב אפי' מפוזרין שבו לא הקצה מדעתו עכ"ל להר"ן לדעת האומרים משום מעמר לא תליא בשימור אלא בקרפף לא שייך מעמר כמ"ש בתוס' דלא הוי אלא בשדה וכדמסקינן בגמ' דלשמואל גם בקרפף רק במכונס עי' בר"ן שכתב שלא יהיה כעושה לחול עיי"ש. והנה לדעת אחרים בהר"ן שאין תליא בשימור יש להבין מ"ש בפותחת להוציאו מלומר שאינו כעושה לחול ועי' בר"ן שכתב דהוי כשדה בלי פותחת ומובא במג"א בסי' תק"א:
והנה הטעם בשאינו משומר מסיח דעתו ממנו והוי מהאי טעמא מוקצה כמ"ש במג"א בסי' תק"א ס"ק ט' על מאי דאיתא ובלבד שיהיה מסגרת כבר כתב כן הרמב"ם וס"ל דבשאין לו מסגרת אסח דעתו מיניה שירא שיגנבו עיי"ש. ולכאורה אם נאמר דמחשש גניבה אסח דעתו מהם ויהיה בגדר יאוש. והנה כמ"ש בצל"ח דף י' ע"ב בזימן שחורים דדוקא בשל גוי א"צ הכנה דאין הגוי מקצה מדעתו כלום ומוכן לבעלים מוכן לכל אדם וזה לא שייך בהפקר עיי"ש וא"כ לדעתו בהפקר שייך ג"כ מוקצה אמנם למ"ש במג"א בססי' תקט"ו לא שייך מוקצה בשל הפקר עיי"ש ולכאורה לפמ"ש יהיה נראה כדעת הצל"ח דגם במאי דאסח דעתו ממנו משום גניבה שייך מוקצה ולא דאמרינן דהוי כהפקר כמ"ש ז"ל דיאוש מטעם הפקר וי"ל כמ"ש אאמ"ו הגאון ז"ל בס' שערי תורה ח"א בדרשותיו שם דאין אדם מתיאש מספק כדמוכח במכשירין במחצה על מחצה ישראלים ונכרים צריך להכריז עיי"ש אלא דלענין מוקצה לא הוי מוכן בלא הוציאו מספיקי דדבר שבספק לו שיהיה לו לא הוי בתורת מוכן ומובן למה בפותחת דמהני להוציאו מתורת ספק:
ומ"ש רבינו אבל מגבב הוא בשדה מלפניו ומדליק שם. עי' בהמ"מ עיי"ש ובפי' המשנה כתב רבינו ומאמר החכמים מגבב מלפניו ענינו כי כשמבשל בשדה מקושש סביבותיו ומדליק עיי"ש ומובא במרכבת המשנה ובמג"א בסי' תק"א ס"ק ז' בשדה משלפניו היינו סמוך למקום בישול קדירתו דקדירתו מוכחת עליו שאין מגבב לצורך מחר עיי"ש: