אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי ירמיה לעוו

פרק ג · הלכה טו

הלכה ה

היה קורא ק"ש בבית ונסתפק לו אם יש שם צואה או מימי רגלים או אין שם הרי זה מותר לקרות, היה קורא באשפה ונסתפק לו אם יש שם צואה או אין שם לא יקרא עד שיבדוק שחזקת האשפה שהוא מקום הטינופת אבל ספק מי רגלים אפי' באשפה מותר לקרות. ומגמ' ברכות כ"ה ע"א, ומשום דהוי ספק דרבנן במי רגלים דמהתורה נגד העמוד בלבד ובספק לא גזרו עיי"ש:
והנה נראה באשפה לא הוי ספק השקול וכמ"ש דחזקה שיש בו צואה וכיו"ב בשו"ע או"ח סי' ע"ו סעיף ז' וא"כ במי רגלים דעל כרחך ג"כ מצוי דאל"כ אף באשפה לא נחמיר מספק וצ"ע למה במצוי להקל בדרבנן דנראה רק בספק השקול להתיר אף בדרבנן ומצוי נראה דהוי בגדר רוב ועי' בתוס' כתובות דף ט' בסוגיא דפתח פתוח בענין רוב שאינו גמור עיי"ש ולכאורה באשפה אפי' בספק ספיקא דאורייתא לחומרא בצואה ונראה דלשון חזקה לאו דוקא דבספק ג"כ אסור, אבל זה לא נראה לומר דמי רגלים לא הוי חזקה שם וראיתי בס' מעשה רוקח שעמד ע"ז למה לי חזקה וכתב למען נבין כי בבית נהפוך חזקה שאין בו דספק אסור עיי"ש, אבל למה באשפה לענין מי רגלים נקל כיון דהוי חזקה, ואם ג"כ נאמר כמ"ש דחזקה לאו דוקא רק מצוי למה נקל במצוי בדרבנן גם כמ"ש לעיל ה"ג דנראה דעת רבינו בספק דרבנן אין רשאי לכתחילה וכאן מתיר אף לכתחילה כנראה בגמ' ג"כ, ונראה לחלק בזה דהנה אי' בגמ' וכי גזרו רבנן בודאי בספיקו לא גזרו וכו' עיי"ש, דהוי לשון מיותר ונראה דבזה יש לחלק דזה שאין להכניס א"ע לספק כגון בספק אם הזמין משום דעל הזמנה הוי איסור משום בזיון לראב"ד מדרבנן וכמ"ש לעיל י"ל לרבינו מדאורייתא אבל מאי דאסור רק משום גזירה לא שייך לחלק משום לכתחילה גם לכתחילה מותר משום דלא גזרו כלל משא"כ משום איסור עצמו לחוש אין להכניס א"ע לכתחילה לכן אמרו וכי גזרו וכו' ומובן במ"ש ונראה מזה דאף במצוי לא גזרו רק קרוב ממש וצ"ע:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות קריאת שמע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה