דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה א
הקורא את שמע רוחץ ידיו במים קודם שיקרא הגיע זמן קריאתה ולא מצא מים קודם שיקרא לא יאחר קריאתה וילך לבקש מים אולם מקנח ידיו בעפר או בצרור או בקורה וכיו"ב וקורא. כבר העיר בצדק בספר מעשה רוקח דבגמרא אי' א"ר יוחנן הרוצה לקבל עליו מלכות שמים יפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל וכו' ורבינו לא כתב רק קורא ק"ש ולא יפנה וכו' ונראה דעל ק"ש בלבד ליטול ידיו גם בלא נפנה ויפנה קאי לדעתי על תפילה, ועיין בפ"ד מהלכות ברכות ובכ"מ דצריך לברך על נטילת ידים בק"ש ונראה בהסח הדעת בלבד ומשו"ה כמ"ש בספר הנ"ל לייט וכו' משום דלא הוי בידים מזוהמות עיי"ש:
ונראה דהנה בגמרא איתא מקרא ארחץ בנקיון כפי ואסובבה מזבחך ד' ומשו"ה א"ר יוחנן מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, ועיין ברבינו יונה בתפילין שבראש משעבד נשמתו וביד גופו ובמזוזה ממונו וזה מלכות שמים שלימה עיי"ש אבל ענין הנט"י לזה לא פירש, ונראה דבמסכת ברכות דף נ"ג ע"ב ר' זוהמאי אומר כשם שמזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות לברכה א"ר נחמן בר יצחק אנא וכו' במתניתא תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים האחרונים וכו' עיי"ש והנה מים הראשונים משום סרך תרומה ואחרונים משום סכנה ועיין בתר"י שם שעמד ע"ז ובתוספות ונראה כמו מצות דאורייתא וכן דרבנן כמה טעמים לדבר אחד, והנה קידוש ידים בעבודה לכהן העובד במקדש לקדש ידיו ורגליו כלי עשיה כל פעלי בני אדם ע"י הידים וע"י התנועה ממקום למקום ע"י הרגלים וכהן אשר יקדש לה' כל מעשיו לכן יקדש את ידיו ורגליו במים ככל הקרוב לשם ה' לגבוה יהיה טהור וקדוש ופירוש הרמותי את ידי וכו' שאמר אברהם ע"ה שאמר כי הרים את ידיו מפועלי חול להיות מורם לשם ה' כמ"ש במדרש שעשאן תרומה הכונה כי שם תרומה על כי הדבר אשר ראשית יעודו לאכל לשובע נפשו והוא הקדישו לה' מרים אותו במעלתו וכן אברהם אבינו ע"ה הרים ידיו דכל אשר יעשה בידיו יהיה קדוש לה' לכן אמר אם אקח וכו' כי מעשיו במלחמה היה לכבוד ה' וארז"ל ירחץ אדם פניו ידיו ורגליו לכבוד קונהו שבת נ"ט שנאמר כל פעל ה' למענהו ועיין בכ"מ פ"ד מהל' ברכות עיי"ש וקודם אכילה לא יאכל כבהמה לשובע נפשו כמ"ש ברמב"ם בפ"ח מפירקין שכל הנאת הגוף יהיו מכונים לה' לשמור גופו למען ירבה בכוחו לעבודת ה' כי כל כוחות הגוף יהיו משועבדים לו יתעלה וביותר מזה קודם הברכה ולכן אמר כשם וכו' לעבודה כן לברכה וביותר מכל זה יקדש ידיו ככהן העובד בעת כי קורא ק"ש ומקבל על עצמו מלכות שמים אשר נכלל בזה לשעבד כל כוחות גופו ונפשו לה' שהוא מענין הקרבן שזה כונתו כאלו הקריבו גופו ונפשו כמ"ש ז"ל ולכן קודם ק"ש ירחץ ידיו אשר בזה יראה כי ברצונו להרים ידיו לה' כמ"ש מאברהם אע"ה שאמר הרמותי וכו' וע"ז נאמר מקרא ארחץ וכו' ואסובבה מזבחך וכו' ומעלה אני עליו כאלו הקריב וכו' בזה שרוחץ קודם ק"ש בזה שהקדיש פועל ידיו עם זה מראה כונתו שלימה מענין קרבן מהוראה אחת וזה המלכות שמים שלימה כי הכל יהיה למענהו, וע"ז נאמר והתקדשתם וכו' כקודש אשר לפני ה' כן המקדש ידיו טרם אכלו על כונה זאת להרים ולהקדיש מזונו והנאת עולמו פה על הארץ הודה ויפיה והעלז בה הכל לה' הן זה דרך קדוש הוא ואם לפני האכילה ככה כמה יש לקדש ידיו לפני ק"ש שיהיה מלכות שמים שלימה ולכן מובן דעת רבינו שעזב יפנה וכו' למען להורות לא משום שמא ידיו מזוהמים יברך רק משום הסח הדעת כמו בעבודה במקדש כי הקידוש ידים מעין הקרבן ועבודתו ומענין מלכות שמים שלימה היא לכן יהיה קודם ק"ש ובעבור ק"ש בלבד ג"כ ובמקו"א כתבתי כי האומרים שאו ידיכם קודש וכו' בנט"י לאכילה על הוראה זאת: