אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה טז

הלכה יד

היה קורא באמצע הפרשה אינו פוסק ומתחיל לשאול אלא בשלום מי שהוא מתיירא ממנו כגון מלך או אנס וכיו"ב אבל מי שהוא חייב בכבודו כגון אביו ורבו אם נתן לו שלום תחילה פוסק ומשיב לו שלום. ועיין בכ"מ בשם הרא"ש שפי' מפני היראה הוא אביו ואמו דשואל ומפני כבוד אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום עיי"ש:
הנה רבינו כתב במפני הכבוד במי שחייב בכבודו, וי"ל משום כבוד התורה וכבוד אביו והנה החילוק בין משיב ושואל י"ל דלשאול י"ל מסתמא מוחלין על כבודם מפני כבוד השמים דנראה דמיירי אף ביודעין שקורא ק"ש אבל במשיב א"כ נראה שאין מוחלין דלמה שאלו בשלומו שהרי המה אינם מצווים וחייבים בכבודו ולכן פי' מפני יראה מי שמתיירא אנס ומלך וכמו שפי' בכ"מ היכא דלא הוי פקוח נפש עיי"ש דמשום כבוד נאמר דמסתמא מחלו, והנה בזה אם נאמר בכה"ג דמסתמא מחלו לא שייך כבוד התורה ואביו ויש לעיין עי' בטו"ז א"ח סימן נ"ג סקי"ב ובספר מוצל מאש סימן י"א בכבוד ציבור אם יכולין למחול ועיין במסכת יומא בפ' בא לו בעשור לחודש קורא בעל פה ולמה לא נאמר מסתמא מחלי שלא לעבור איסורא לקרות הכתב בע"פ וצ"ע ועיין בחי' הר"ן במסכת סנהדרין דף י"ט שכתב כמו"כ במלך בחליצה לא מהני מחילתו ושאני באגריפס ששבחו רבנן זה שהוא בעצמו עשה נגד כבודו עיי"ש ובמ"א במסכת שבועות בענין עשה דכבוד התורה כתבתי בזה בענין עמידת ת"ח בדין, ועכ"פ בדעת הרמב"ם י"ל דס"ל דאמרינן מסתמא מוחל ומחילתו מהני ובין הפרשיות דשואל לכתחילה ומשיב לכל שם שאינו שואל לכל אדם כמו שאינו רשאי לרמוז וי"ב שלא יחשבו לעראי דהוי כן בשואל לכל אדם:
ועיין ברשב"א מובא במג"א סימן ס"ו ס"ק ב' דמותר לכתחילה לשאול הקורא אע"פ שיודע שיצטרך להשיבו עיי"ש ולמ"ש בדעת רבינו אינו כן ועיין במג"א שם ס"ק א' דאם נדע שאינו מקפיד א"צ לשאול בשלומו וזה מסכים למ"ש לעיל:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות קריאת שמע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה