אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה א

פרק ב

הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא יד"ח והשאר אם לא כיון לבו יצא ואפי' היה קורא בתורה כדרכו או מגיה את הפרשיות האלו בעונת קריאה יצא והוא שכיון לבו בפסוק ראשון. ועי' ברשב"א שכתב דלא תליא במצות צריכות כונה דשאני מלכות שמים שאינו רשאי לפנות לדברים אחרים להגיה ומשו"ה מחלק בין פסוק ראשון לאחרים ובגמ' הוי מצי לתרץ כד מקשינן ש"מ מצות צריכות כונה דשאני פסוק ראשון וסיים דעכ"פ כונת קריאה נראה אף באחריני אף דמדרבנן היא כונת קריאה מיהו בעי עיי"ש ומ"ש מדרבנן י"ל דס"ל דפסוק ראשון בלבד דאורייתא וכן פי' הפר"ח בסוף ס"ז וכתב דסותר א"ע עיי"ש ויש לפרש דכתב שם אף דא"צ כונה לכתחילה בעי כונה ונראה מדרבנן וס"ל כתלמידי רבינו יונה דכונת אמירה צריך לכו"ע, ועי' בפר"ח סי' ס' מה שכתב לתרץ קושית הרשב"א למה לא משני בפסוק ראשון ודעתו לדעת הרמב"ם צריך כונה וקורא להגיה פי' שכיון לצאת ידי ק"ש אפ"ה בפסוק ראשון לא מהני כיון שמכוין גם לדבר אחר להגיה שאינו רשאי במלכות שמים עיי"ש ובזה מיושב קושית הכ"מ עיי"ש:
והנראה דמצות צריכות כונה לא שייכי בזה דשם הפלוגתא במעשה או גם באמירה לדעת הרמב"ן במס' ר"ה דלא כתלמידי רבינו יונה אם בעי אמירה, אבל במלכות שמים הוי רק הכונה והכונה מצוה בפ"ע בזה כו"ע מודו דצריך כונה, אבל בפסוקים שלאחריהם אף להרמב"ם הוי דאורייתא מ"מ תליא אם בעי כונה באמירה או בכל מצות ג"כ ועי' בלח"מ בהל' שופר פ"ב ה"ד וברמב"ן ר"ה הנ"ל עיי"ש, ולשון רבינו בפסוק וכו' שהוא שמע ישראל מורה ע"ז שהוא מלכות שמים ומשו"ה צריך כונה:
ועי' בר"ן במס' ר"ה דף ל"ב שכתב מתעסק מכוין לחינוך גרע מלא מכוין כלל, ומביא ראיה מריש מס' זבחים דבת מינה מחריב דלאו בת מינה לא מחריב בה עיי"ש והיינו בעולה לשם חטאות, ובטורי אבן הקשה ע"ז דלא דמי לשם דשאני חטאת לשם עולה דאי אפשר שיהיה כאחת חטאת ועולה ומשו"ה מחריב בה, אבל בהאי דמתעסק אם מכוין למצות חינוך אמאי מעכב למצות שופר הא אפשר לשתי מצות לחול כאחת עיי"ש, גם הקשה ממשנה דהיה קורא בתורה אם כיון לקרות יצא אע"ג דקריאת התורה מצוה בפ"ע עיי"ש:
והנה ע"ז י"ל דאם נאמר ק"ש דרבנן וכמ"ש במג"א בסי' נ"ט במצוה דרבנן לא צריכין כונה עיי"ש, וכמ"ש לעיל בשם רבינו יונה ושאגת אריה דאף מאן ס"ל ק"ש דרבנן עכ"פ ודברת בד"ת וק"ש משום מלכות שמים מדרבנן אבל בלא למד כלל ק"ש דאורייתא משום חיוב ד"ת עיי"ש, וכה"ג דעכ"פ היה קורא בתורה ולא נשאר רק ק"ש דרבנן דלא בעי כונה ועכ"פ בקורא ק"ש בתורה היתה כונה על אמירה דגם בלמוד התורה צריך לכוין וא"כ אף בלא כונה לק"ש במלכות שמים הוי דרבנן, וא"כ דאיתא אם כיון לבו על כרחך דק"ש דאורייתא ומצות צריכות כונה ואם כיון לבו פי' דוקא דכיון לבו לשם ק"ש וש"מ מצות צריכות כונה וכה"ג דמכוין לשם ק"ש אף דלמד מקודם הרי בכל ק"ש איכא למוד התורה ועל דרך זו מצותו בכך ומתרצין בקורא להגיה הכונה אם כיון לבו שלא יהיה להגיה ולא היה כונה ללמוד כלל וא"כ ק"ש דאורייתא לכו"ע וגם כיון לדבר אחר כמ"ש הר"ן וא"כ משם ראיה לדברי הר"ן דכמ"ש ברש"י אף שקורא ק"ש באמירה אפ"ה אינו יוצא גם אם נאמר דכונה למצוה אחרת הוי כונה להיפוך ולא יצא מ"מ מסתברא בק"ש וד"ת הוי כחד מינא:
גם לענ"ד כונה אחרת בדעת הר"ן הנ"ל דכונתו רק בכה"ג דמכוין להוציא בניו ועל עצמו לא כיון כלל הוי כגלוי דעת על ההיפוך דלא יצא אף למאן דס"ל א"צ כוונה כמ"ש בשם הרשב"ם בתוס' בכמה דוכתי, דלמה עליהם בלבד כיון לצאת ולא על עצמו אשר יותר בהחיוב מהם והדמיון מזבחים שכתב בר"ן דכונה להיפך גרע דאפי' היה למצוה אחרת, וא"כ בהיה קורא בתורה אין ענינו לזה דדוקא בכיון על אותה מצוה לצאת את בניו במה שהוא ג"כ מחויב ועל עצמו לא כיון הוי ככונה להיפוך אבל בכיון לקרות בתורה שהיא מצוה אחרת לא הוי גלוי דעת שיהיה כונה להיפוך דלא נחית על אותה המצוה הוי כמו בכל בלא כונה אבל לא להיפוך ועיי"ש בטורי אבן ולענ"ד לא יקשה אף באמת החינוך בקטנים אינו להוציא שאינן מחוייבים מ"מ זה מגדר החינוך לעשותם כמחויבים להרגילם לעשות בהגדלם וא"כ התקיעה ג"כ למען ישמעו ובהשמיעה לצאת יחנכו וירגילו א"כ הוי עכ"פ לצאת משום חינוך אותם. והנה שמעתי מקשים ממס' פסחים קי"ד ע"ב דאי' א"צ כונה ושתי טבולים להכירא הרי גם שם כונתו לחינוך וי"ל דזה גופא תירצה הגמ' שם דבכה"ג לכו"ע צריך כונה וי"ל כמ"ש ג"כ דלא נחית בכונה בראשונה רק להכירא ולא שייך סברת הר"ן הנ"ל.
ובדעת הכ"מ לדעת רבינו דאם מכוין בפסוק הראשון באחרים די בקורא להגיה עיי"ש, ונראה דע"כ פי' בקורא להגיה באמירה כמ"ש ברש"י, ועי' בשו"ע יו"ד סי' רע"ד סעיף א' דמחשבה לשמה בראש הספר מספיק לכל הספר עיי"ש והנה שם פי' בדיבור ועי' בסי' ל"ח סעיף ח' באו"ח, ובטו"ז סי' רע"ד ס"ק ע"א בשם הסמ"ג שיאמר וכל אזכרות וכתב שכן נכון שמא ישכח אח"כ לקדש השם במקומו עיי"ש, ועי' במס' זבחים דף ב' ע"ב בתחילה לשמה אח"כ בסתמא אמרינן כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה עיי"ש וכמ"ש להגיה לא הוי ככונה להיפוך וא"כ יהיה מובן בכונה בפסוק ראשון די על לאח"ז, וי"ל לפ"ז בלעדי זאת דהוי מלכות שמים יהיה די בפסוק ראשון וגם אם דכולה פרשה דאורייתא אפ"ה אח"ז די בסתמא וא"כ יהיה נגד מ"ש להוכיח דפסוק הראשון דאורייתא וצ"ע בזה:
ועי' בפנ"י וטורי אבן ר"ה מ"ש לחלק בין כונה לצאת לכונת האמירה עם מ"ש בר"י לחלק בין אמירה דלכו"ע בעי כונה דוקא כונה באמירה ולא לצאת דתליא אם צריכות כונה או לא עיי"ש, והנה זה שכתבתי לומר כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה לא שייך רק במחשבה לצאת אבל לא בהכונה באמירה כמ"ש תלמידי ר"י דבזה לא שייך לומר כן:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות קריאת שמע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה